קבלו את מיטב התוכן של אתר בית חב"ד ישירות למייל מידי שבוע!
תשובות לשאלות מרתקות, סיפורים אמתיים מהחיים, טיפים ומדריכים לחגים ומידע יהודי מרענן!
ב"ה

סיפורים בני ימינו

סיפורים עכשוויים, שיכלו לקרות גם לנו

לכל אחד יש סיפור משלו...
ומה הסיפור שלך?
נדהמתי לא מעט כשהבחנתי כי אחד המשתתפים שלנו הוא גבר קשיש מאוד, נשוי, שוודאי היה יכול להרצות לי על מערכות יחסים!
סיפורה של קבצנית
מדוע לא נפרדה לשלום? האם התביישה?
עיניה היו חלולות וחסרות מבע: לא עצובות, לא שמחות. לעתים היה נדמה שהיא רואה דרך האנשים ולא את האנשים
הצד השני של הסידור
החויה ששינתה את חייו של צייד הנאצים
למחרת קלטתי, להפתעתי הרבה, שאיש זה "השכיר" את הסידור לאנשים בתמורה למזון. אנשים נתנו לו את פיסת לחמם האחרונה בעבור שימוש של כמה דקות בסידור
סיפור מעורר מחשבה על תמרורי אזהרה והורים נחפזים
ופתאום מופיע בחיי גבר כזה! נחמד ומתחשב, מפנק ואדיב... מסעדות, מתנות, פרחים. כל ערב הוא לקח אותי לבלות. כל משאלה שלי התגשמה. מה אומר ומה אדבר, מצאתי את האביר הנכסף... או לפחות כך חשבתי.
המיותרת
באמצע הלילה הטלפון צלצל. יעל היתה על הקו
הניחה את כוסות התה על השולחן הנמוך. שתקה. התכנסה בתוך עצמה. מחבקת כרית גדולה. שתקנו בצוותא כמה דקות.
מפגש ברכבת התחתית
לא רציתי לגשת אליה, אבל הקול הפנימי לא הרפה
"דברי איתה על הדלקת הנרות. ערב שבת היום. ממש תיזמון מושלם" אמר קול צלול ורם בתוכי. "הו, שתוק" ענה לעומתו קול רם וצלול עוד יותר, " אני סחוטה לגמרי ואני רוצה לגמור לבדוק את ערימת המבחנים
שתי אימהות לי יש
סיפורה האמיתי של ברוריה
הם היו שם לצידי כששכבתי בלילות עם חום גבוה וכשבכיתי כי חברה העליבה אותי; חגגו לי ימי הולדת, עזרו בשעורי בית. אהבתי אותם באמת ואני עדיין אוהבת אותם. בשבילי הם הוריי האמיתיים
לחייך למוות בפנים
סיפורה של שמחה (שרי) גרשן
בהתחלה אמרו לה הרופאים שנותרו לה רק שלושה חודשים לחיות, אך היא שרדה במשך שנה וחצי. היא הלכה לעולמה ביום כיפור, לא לפני שתיארה את מחלתה במלים "מסע מדהים, קדוש ורב-עוצמה"
מסע מיערות היאוש המושלגים
על החויה ששינתה את חיי אחי עליו השלום
הוא היה הבכור בינינו, ארבעה ילדים שנולדו להורים ניצולי שואה. אמנו התחנכה בבית מסורתי במזרח אירופה; אבינו בא מרוסיה הקומוניסטית
מורה שהיא ממש משפחה
סיפורו של מעגל שנסגר בצורה מרתקת
מה גרם לי דווקא היום להעלות על הכתב סיפור ארוך שכזה?? ובכן, התשובה מרגשת למדיי: זמן איכות של רפלקציה. שעה שהיא באמת טובה ומוצלחת. הבת שלי השתדכה עם בחור ישיבה כליל מעלות, בעל מידות טובות ובעיקר, בעל ייחוס מיוחד במינו
השאר יבוא מאוחר יותר
בגיל חמש לימד אותי סבא את הסוד הגדול מכולם, אותו אני נושא בליבי עד היום
כשהייתי בן חמש הושיבני סבי מצד אמי על ברכיו ואמר לי: "מורדי [שמי הרוסי הוא מקסים ושמי העברי מרדכי], אני עומד לספר לך סוד. אל תספר אותו לאמך ולאביך ואף לא לאחיך. זהו סוד רק עבורך"
נאמנות
היה זה בשעה 11.30 בלילה, ושרנו את המנון זכויות האזרח "אנחנו נתגבר". הסתכלתי למעלה ופתאום ראיתי את אבי מתקרב
הפעם הראשונה שרותי חיבקה אותי
מוקדמת ובמשאית הגדולה מפנה את האשפה מפחי הזבל בעיר. ולמה האבות של ציפי, דינה'לה ומרים עובדים בעבודות שונות, מכובדות?
לאחר השקעה מאומצת נראה היה שנחלנו כישלון חרוץ
לאחר שעות רבות של הכנות מאומצות הגעתי עם אשתי לאולם בו ערכנו את התוכנית כשאנו מצפים לזרם המשפחות שיופיע. חלפה חצי שעה. איש לא הופיע
משהו שאלוקים לא שומע מספיק
הוא ישב בתא הכלא בפנים קודרות. הזמן תעתע בו. נראה היה כאילו רק אתמול, ובו זמנית היה זה לפני נצח נצחים, שהיה לו הכל – אישה אוהבת, ילדים מקסימים, משרה מעולה בוול סטריט
קדיש יתום
סיפורו של ילד קטן
"כבוד הרב, אני יכולה לשוחח אתך רגע ביחידות?" – שאלה המזכירה בטון שקט במיוחד שגרם לי לעזוב מיד את הכיתה ולהשתרך אחריה לחדר המזכירות
המסורת המוזרה של אבא
משהו לא ברור העיר אותי בבוקר, בשעה שקרני האור הראשונות חדרו אל העולם. התיישבתי במיטה ובהיתי בקיר שמולי. מה זה היה? מה היה המשהו שהפריע לי להמשיך לישון?
ספר התורה שחזר הביתה
הוא יצר קשר עם ידיד מישראל המתעסק במכירת ספרי תורה עתיקים. מנשה ביקש לרכוש ספר תורה הכתוב במסורת תימן, כפי מסורת משפחת אשתו
הקומונרים והחבדניקי
רשמי מפגש לאחר חמישים שנה בין קומונרים של "הנוער העובד והלומד" ובין אנשי חב"ד
לפני חמישים שנה הם נפגשו, הקומונרים והחבדניקי"ם. כיום הם מעלים זכרונות מקשר מיוחד שלא נס ליחו עד היום הזה
ליהי והטרנטה החבוטה שנגנבה
כל אחד התבקש לבחור שיר מתוך שירון, או לספר היכן פגש את אלוקים, או לומר דבר תורה "ואם לא" - איים הרב אליהו כשזיק של שובבות בעיניו – "אפשר לבחור באופציה נוספת: שטיפת הסירים אחרי השבת"
ילדה יהודיה בכנסיה בליל ה-25 בדצמבר
התאריך היה העשרים וחמישה בדצמבר, וכשהיא עוצמת את העיניים היא נזכרת בדיוק כיצד הכול קרה. ילדה יהודיה הגשימה את חלומותיה הכמוסים וקישטה את העץ הנוצץ והאסור
תפילתה של העגונה
"אז מדוע לא נכנסת לבית הדין כדי לשוחח עמנו?" לא הבין הרב. "מי אתם?" השיבה האישה. "אינכם אלא שליחים. אני מתפללת לאלוקים, בורא עולם. רק בידו נתון גורלי
סיפורו של הרב ש'הבריז'
מה ששיחת טלפון פתאומית לימדה אותי
לפחות פעם בשבוע אני משתדל לעשות הליכה קצרה סביב השכונה, ולא, לאו דווקא מטעמי ספורט בריאות ואריכות ימים, בדיוק להפך... כרב אני מבין שחובתי לזהות את אותם המצבים בהם אנשים זקוקים לי
החוויה האישית שלי כמתנדב ב'חברא קדישא'
וגם: חשיבות הקבורה היהודית, מול הקבורה האלטרנטיבית
אם אינכם מכירים את המושג, חברא קדישא (בעברית: החבורה הקדושה או חברה קדושה) הוא ארגון המכין נפטרים לקבורה יהודית. לא חשבתי פעמיים והתנדבתי
פגישה במכון הזואולוגי עם מדען נוצרי
ז'ק ברגר, מיקרוביולוג, היה גבר שגודל גופו עמד ביחס הפוך לנושא מחקריו. הוא נכנס, כמדומה, כדי לאמוד את הסטודנט החדש של ידידו
המסע שלי מגרמניה לישראל
סיפור חיי
גרמנים רבים טוענים שהם לא ידעו על קיומם של מחנות ההשמדה שהופעלו על ידי הנאצים. אינני מאמינה להם. אני הייתי בגרמניה וכן שמעתי עליהם. חשתי איום ונורא
הצעיר האמריקני שהפך לרב במזרח הרחוק
למרות הפצרותיו של הרבי, בסוף הפגישה אמרנו "תודה, אך לא תודה." לא היינו מעוניינים לנסוע וזהו
ספר התורה שנשאר באמצע היער
בשלב מסויים היא סימנה לבעלה כי היא לא מסוגלת להמשיך כשהילד בזרועותיה. הרב פנחס הבין כי כעת הוא צריך להחליט את מי לקחת: את ספר התורה או את הילד...
פגישה בשכונה מפוקפקת שסייעה לי להבין - וגם להגיע הביתה
להיתקע בלי דלק, במיוחד ביום שישי אחרי הצהריים – זה לא הבילוי החביב עליי במיוחד. הוסיפו זאת לכך שהייתי בשכונה לא מוכרת, מסוג השכונות בהן לא צועדים סתם כך אפילו לאור היום. בקיצור, פחדתי
מלאכים
בכל מיני צבעים וצורות - הם הגנו על בני
ריחפו שם אולי 10,000 או יותר, בכל מיני גדלים וצורות. חלקם נראו כמו קריקטורות מלאכים של וולט דיסני, מאלה הנושאים את גופי לגן העדן אחרי שנתנו לי מכה בראש. אחרים יצאו ישר מתצוגות חלון ראווה או מכרטיסי ברכה
הילדה בת ה-5 שסייעה לי להתמודד עם ילדותי החשוכה
העיניים החומות הגדולות שהביטו בי בחזרה מן המושב האחורי לא יכלו לפצות על כך שעל ראשה של הילדה שנראתה כבת חמש, לא הייתה אפילו שערה אחת ויחידה
כיצד פגשתי את בעלי
הוא אומר שהכתובת הייתה על הקיר...
מצחיק לחשוב על הפעם הראשונה בה הצטלבו דרכינו – שלי ושל בעלי. סביר שרק הבטנו זה בזו במבט חטוף, אך שנינו התפללנו על אותו דבר באותו מקום, במרחק דקות ספורות בלבד
ורד בשני שקלים
כבר המון זמן שאנחנו נפגשים ל"דייט" מדי שבוע. אבל הדייט הזה היה שונה: חשבון הבנק היה ריק. והמילקשייק והפיצה, מה יהיה עליהם?
מיכלי הקרמיקה של אמי
בידיים רועדות אחזתי בהן. האם אדביק עליהן את המדבקה הירוקה? המיכלים שהיו יקרים כל-כך לליבה של אמי?
האסירים שהעלימו את חפיסת הקלפים
בכל פעם שהשומרים היו נכנסים אל הצריף - הפלא ופלא! הקלפים היו נעלמים כלא היו
שעון זהב לחוקרת הקשוחה
הצעדים בחוץ לא בישרו טובות. מישהו הלשין על בית החרושת שלהם לסבון - אותו בית חרושת שאיפשר להם לשמור שבת ולהתפרנס...
סרגל מטופש אחד העניק משמעות לחיי
בוודסטוק ביקשתי מאלוקים לדעת: מדוע אני כאן? שנים רבות אחר-כך, באמצע טיפולי כימותרפיה, סרגל קטן אחד העניק לי את התשובה
הכנסת אורחים בשנת 1939
הפליטים מפולין היו ישנים בתחנות הרכבת, ח שופים לכל פגעי מזג האוויר. פנחס ובתיה החליטו לפתוח את ביתם לרווחה - ולסכן את חייהם...
כך ברחתי מסוריה
ילדה אמיצה אחת משחזרת את כיצד ברחו בני משפחתה מסוריה והגיעו לישראל
אני חזרתי בתשובה, בעלי לא היה מעוניין
ברור שהוא לא הבין אותי נכון. "איך יכול להיות שזה לא מעניין אותך?" אמרתי לו. "הרי מדובר במורשת שלנו". התעלמתי ממחאותיו
המציל המיוחד שהציל את בני וסגר מעגל
בדרך חזרה, סמוך לבית רומנו, הגיעה אליהם בפתאומיות מחבלת ערבייה ובידה סכין. היא תקעה את הסכין בגבו של חננאל ההמום
השכנה של רבי לוי יצחק והרבנית חנה
אני זוכרת טוב למדי את הרבנית חנה, אמו של הרבי. פניה היו אציליות מאוד. אני זוכרת אותה לבושה בחצאיות ארוכות וכהות, גם כשזה לא היה אופנתי. תמיד הייתה לבושה בקפידה, אריסטוקרטית ונעימה
אבא סיני ואימא 'נוצריה': כך גיליתי את יהדותי
כשגדלתי, לא ידעתי על מוצאי היהודי. אמי התנצרה לפני שהיא נישאה לאבי, והיא הסתירה את מוצאה ממני ומאחותי. זו לא הייתה משימה פשוטה, במיוחד בשל העובדה שכל קרובי משפחתה הם יהודים מובהקים
קאיה מושקא, הנכדה שלי
קאיה-מושקא" - ניסיתי לבטא את השם הזר והמוזר של נכדתי החדשה. הרגשתי שאת הצליל הראשון אני לא ממש הוגה היטב, וניסיתי שוב להוציא את הצליל ולגלגלו ממש מתוך הגרון
המסע שלי מהפיליפינים לבית חב
אהבתי את החיים בכפר הקטן בו גדלתי. על יד הנהר הגדול גידלנו אורז וירקות, מטעי הבננות הירוקים השרו רוגע על החווה כולה, ואבא עסק גם בדיג
גברת בוריס, השכנה האנטישמית של משפחת סליצקי
אבי הילדים, הרב דוד סליצקי, ניסה לשוחח עמה מספר פעמים, אך היא רק הטיפה לו ואמרה שהיא לא אוהבת את כל הניגונים היהודיים הללו ושיהיו בבקשה שקטים יותר בשכונה היוקרתית
שבוע שלם לא נשמע ממני כל ציוץ, בכי או דיבור. ההורים הקפידו על כך שברגע שהשמעתי את קולי קיבלתי מה שיכלו להציע לי, ובלבד שלא אשמיע הגה
בקבר רחל תלויה פרוכת יחודית, עשויה משמלתה של נאוה ע
שבעה אנשים נרצחו באותו אירוע, אחד הקשים שידעה העיר ירושלים שבֵעת הפיגועים. ביניהם היו אב ובתו, דוד ונאווה אפלבוים הי"ד. נאווה עמדה להתחתן ביום שלמחרת
העוגות של גברת בלה
הגב' בלה ניגבה ביד ימינה את יד שמאלה, ואני, רק עכשיו שמתי לב שיד שמאל שלה משותקת ואינה נעה. ביד ימין היא גם דחפה קווצת שיער סוררת אל מתחת למטפחת הראש ההדוקה