את הסיפור הבא סיפר הרב ארי שישלר בכינוס השלוחים העולמי תשע"ג (2012):

בעת חופשה משפחתית בעיירה קטנה אי-שם בדרום אפריקה, ניגש אליי יהודי בשם סם וביקש לספר לי סיפור קצר.

"לפני שמונה שנים, התדפקו על דלת ביתי שני בחורי ישיבה חבדניקי"ם" הוא החל בסיפורו. הבחורים ירדו מרכב גדול עליו נכתב באותיות ענק "טנק המצוות", וביקשו להיכנס לביתו.

"שמחתי לארח אותם בבית ולהיפגש עמם, שכן אין יהודים רבים בעיירה הקטנה שלנו. אבל כאשר הם ביקשו ממני להניח תפילין, סירבתי וביקשתי מהם להסתלק מן הבית."

שבועיים לאחר-מכן, בראש השנה, החל מצפונו של סם להציק לו. מדוע הוא לא הסכים להניח תפילין? הרי לא היו להם אף כוונות רעות, ואף הוא חגג בר מצווה בצעירותו...

כדי 'לכפר' על מעשיו, הוא החליט להתחיל להניח תפילין. לאחר חיפושים ממושכים הוא מצא את זוג התפילין המיושן שלו בארון, ניער את האבק והחל להניח תפילין מדי יום ביומו.

חלפה שנה, ובראש השנה הבא החליט סם לעשות משהו נוסף: מעתה, לא רק שהוא יניח תפילין הוא גם יקרא את ה'שמע ישראל' יחד עם התפילין.

בשנה הבאה העניין כבר הפך למסורת. מדי ראש השנה היה סם מקבל על עצמו צעד נוסף במסע אל שורשיו היהודיים. שנה אחת הוא החליט להתחיל ללמוד תורה באופן קבוע; באחד הארונות הוא מצא חומש עתיק, והחל ללמוד את פרשת השבוע.

שנה לאחר-מכן הוא גילה אתר אינטרנט מיוחד: את אתר האינטרנט של חב"ד (באנגלית). הוא התנפל בשקיקה על המידע הרב שגילה באתר, ולבסוף חשב לעצמו: מדוע שרק אני אלמד תורה? הלא יש כאן עוד כמה יהודים! הוא החל לערוך שיעור תורה אצלו בבית.

"חלפו מאז שמונה שנים" מספר לי סם. "אני בטוח שאותם חבדניקי"ם הרגישו רע כי לא הנחתי תפילין. לו רק יכולתי לומר להם שמאמציהם לא היו לשווא!

"אני בטוח שאתה, בתור חבדני"ק, מכיר אותם. האם תוכל למסור להם דרישת שלום חמה מאותו זקן כועס ועצבני שהם פגשו?"

לא יכולתי עוד להתאפק.

"יש לי פתרון פשוט עבורך" – השבתי. "אני בהחלט מכיר את אותם בחורים חבדניקי"ם אותם גירשת מביתך. אני הייתי אחד מהם."