מאמר חז"ל ידוע מספר לנו כי "אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל!".

לקראת ט"ו בשבט, חג האילנות, יצא לי לחשוב על המאמר הזה. בעצם... בעיקר על מילה אחת מיוחדת במאמר הזה. המילה "שמכה אותו", ריבונו של עולם, אם המזל (או המלאך, בגרסה אחרת) רוצה שהעשב יגדל הוא לא יכול סתם להגיד לו "גדל!", למה להרביץ... די לאלימות!

***

לפחות פעם בשבוע אני משתדל לעשות הליכה קצרה סביב השכונה, ולא, לאו דווקא מטעמי ספורט בריאות ואריכות ימים, בדיוק להפך... כרב אני מבין שחובתי לזהות את אותם המצבים בהם אנשים זקוקים לי, ולצערי אין מצב שכזה יותר מאשר משפחה שלא עלינו נקלעת לאבלות עקב פטירת אדם קרוב ויקר.

כשאני נתקל במודעת אבל, ומרים טלפון, מעולם לא נתקלתי במשפחה שסירבה להצעה מנומסת לארגן תפילות מנחה וערבית במהלך השבעה. משפחת כהן (שם בדוי...) לא הייתה שונה. למרות שלאיש מבני המשפחה לא היה מושג ירוק אודות המושגים תפילה, מנין, קדיש וכדו'. שיתוף הפעולה היה נלהב. נרות הודלקו כיפות וסידורים הובאו, הנשים התכנסו במרפסת הבית, והגברים עמדו והתמודדו עם טקסטים חדשים ולא מוכרים. בין מנחה לערבית הושמעו דברי תורה ורעיונות יהודיים שהובילו לדיונים סוערים שמיום ליום הפכו להיות יותר ויותר מלאי עניין ומשמעות.

אלא ש... ביום האחרון לימי השבעה, צץ איזה עניין אישי, שתפס בדיוק את אותם הדקות של הביקור היומי בבית האבלים.

נו, חשבתי לעצמי, יום אחד להבריז זה לא נורא. הרמתי טלפון לידידיי החדשים התנצלתי עמוקות, ומסרתי בצער על "נבצרותי" הזמנית מעריכת התפילות ליום זה.

כצפוי בן שיחי מעברו השני של הקו הנהן בהבנה, ואמר, כן בטח, ומה פתאום! כמובן, ותרגיש בנוח וכו' וכו'.

אלא מה? כעבור שעה אני מקבל טלפון מצד שלישי, ששואל בעדינות האם אני הרב בשכונת אזורי חן. למה? כי יש שם איזו משפחה שהוא מכיר שבדיוק יושבים שבעה והם זקוקים לרב שינהל היום את התפילות.

כן – הוא מספר לי בלהט - היה להם איזה רב אחד שבא כל יום, הוא דווקא היה מאוד נחמד ומעניין, אבל הוא לא מספיק רציני, היום הוא מודיע להם פתאום שהוא לא יכול לבא, הם מתרשמים שפשוט נמאס לו ולכן הוא מתחמק. בתור הדתי היחיד שהם מכירים הם פנו אליו בבקשה שיעזור להם למצוא רב. אני – כך הוא מסביר לי - כבר מורגל בכגון דא, מייד התקשרתי לחב"ד וקיבלתי את מספר הטלפון שלך.

נו, אז אתה יכול לגשת לשם הערב, הוא שואל....

***

זהו, כנראה ה"מכה אותו" הוא תנאי הכרחי ל"גדל". כדי לגדול ובעיקר כדי לגדול בכיוון הנכון צריך מידי פעם איזו מכה, אמנם קטנה, אבל התוצאה גדולה. אם זה מזל או מלאך, אני לא יודע. אבל כמו שבהצלחות שלנו אנו רואים בברור את ידה של ההשגחה העליונה, כך גם במכות הקטנות אותם אנו סופגים פה ושם, אם רק מתבוננים נכון ניתן לראות את ידו של הקב"ה ה"מכה אותו ואומר לו גדל!"