הייתה זו תוכנית בה השקענו זמן וכסף רב, אך נראה היה שהיא יורדת לטמיון...

אני ואשתי הניה מתגוררים בבוקה רטון יחד עם ילדינו. במסגרת שליחותנו בעיר אנו מפעילים בית חב"ד לדוברי עברית ועורכים שבתונים, אירועי חגים ועוד.

אשתקד החלטנו לפתוח בית ספר יהודי של יום ראשון – "היברו סקול" בעברית. כך ילדיהם של הישראלים הגרים בחו"ל יוכלו אף הם ללמוד את השפה גם בדרום פלורידה.

לקראת ההרשמה ערכנו יום פתוח, וכחלק מהתכנית שנערכה שבועות ספורים לפני החגים, הבאנו במיוחד סופר סת"ם (אדם הכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות) כדי שיראה לילדים כיצד כותבים ספר תורה וגם יכתוב את שמם על פיסת קלף.

לאחר שעות רבות של הכנות מאומצות הגעתי עם אשתי לאולם בו ערכנו את התוכנית כשאנו מצפים לזרם המשפחות שיופיע.

חלפה חצי שעה. איש לא הופיע.

חלפה חצי שעה נוספת. אל המקום נכנסה משפחה חביבה, האישה ישראלית, הבעל מקומי. קיבלנו את פניהם בסבר פנים יפות אך גם באי-נעימות. לא היה נעים לראות שהתוכנית ריקה וכי רק משפחה אחת הופיעה...

"אני רואה שאתם לא מרגישים כל-כך בנוח בסיטואציה הזו" פנתה אלינו האם, "אז בואו ואספר לכם עד כמה אני שמחה להיות כאן.

"בעלי מגיע מבית ללא שום רקע ביהדות ואילו אני מגיעה מישראל. תמיד כאב לי שבעלי לא מניח תפילין – הוא אפילו לא יודע מה זה!

"בעוד זמן קצר הוריי אמורים להגיע לפלורידה לרגל החגים. חשבתי על מתנה מקורית לבעלי: זוג תפילין מישראל! אך לא ידעתי כיצד הוא יגיב. האם הוא ירצה להניח?

"כעת, לאחר הביקור שלנו עם סופר הסת"ם – שיעור פרטי, ליתר דיוק –אין לי כל ספק שהוא ישמח לקבל את המתנה..."

ואכן, כשההורים הביאו עמם את זוג התפילין הוא התרגש מאוד והחליט להניח אותם בכל יום.

בסוף שנת הלימודים הזוג נבחר כהורי השנה בבית הספר שלנו. באירוע מיוחד שנערך הבעל נעמד לפני הקהל הרחב וסיפר את סיפורו לתשואות הנוכחים.

הרבי מליובאוויטש לימד אותנו כי כל יהודי הוא עולם מלא. הניה ואני נוכחנו לראות זאת באופן אישי.