כשגדלתי, לא ידעתי על מוצאי היהודי. אמי התנצרה לפני שהיא נישאה לאבי, והיא הסתירה את מוצאה ממני ומאחותי. זו לא הייתה משימה פשוטה, במיוחד בשל העובדה שכל קרובי משפחתה הם יהודים מובהקים. כשגדלנו מעט התחלנו לחשוד, אך בכל פעם ששאלנו אותה השיבה אמי שכל קרובי משפחתה התגיירו כשהיא למדה באוניברסיטה. זה היה נשמע חשוד, אך בגלל שלא הכרנו את היהדות חשבנו שזו דת שמצטרפים אליה ועוזבים אותה בקלות.

הרמז הראשון שלי היה כשהייתי בן 17 וביקרתי אצל בני דודי הדתיים. הם ניסו לשכנע אותי שאני יהודי ואני התכחשתי לכך. כך בערך נשמעה השיחה בינינו:

"אתה יהודי."

"לא. אני לא יהודי. אני לא מאמין באלוקים."

"זה לא משנה. אתה יהודי כי אמך יהודיה."

"אבל אמי לא יהודיה, היא נוצריה."

"אמך יהודיה כי אמה יהודיה, ולכן גם אתה יהודי."

זה היה הרגע בה הכול השתנה. הבנתי שהיהדות עוברת מדור לדור דרך האם, וכי בדרך-כלל משפחות שלימות לא מתגיירות סתם כך.

ארבע שנים לאחר-מכן דודי בא לבקר אותי בסנטה קרוז שבקליפורניה, שם למדתי. הייתה זו הפעם הראשונה שנפגשתי עמו כאדם מבוגר, וניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו:

"אמור לי, ריי – אנחנו יהודים?"

"הכי יהודים שיש" הוא השיב לי.

הוא סיפר לי שלא רק שאנחנו יהודים, אלא שבתור ילדים הוא, אמי וכל אחיהם ואחיותיהם היו שומרים שבת, הולכים לבית כנסת ומשתתפים בשיעורי יהדות. עבורי הייתה זו תגלית של ממש.

מכיוון שניתן לראות על פניי שאני מגיע ממשפחה מעורבת, תמיד נשאלתי על הרקע שלי. בילדותי הייתי עונה בצחוק "אבי סיני ואמי קטשופ היינץ", או בקיצור לבן מעורבב כלשהו.

אך לפתע גיליתי כי יש לי לאום חדש, אך לא היה זה לאום, או דת, או מוצא אתני. לפתע הבנתי שאני יהודי. לא היה לי כל מושג מה זה אומר, אבל כן ידעתי שזה משהו די גדול. לפתע הפכתי להיות לחלק מאיזה שבט עם מסורת עתיקת יומין, עם היסטוריה עשירה של עינויים, גזירות, פולמוסים; שבט ששיחק תפקיד משמעותי בהיסטוריה העולמית, בצורה לא פרופרציונלית לגדלו.

למען האמת, זה היה יותר מדאי עבורי.

גם אחותי, אליה התקשרתי מיד לאחר-מכן, חשבה כמוני.

"ידעתי" היא אמרה. יכלתי לדמיין אותה מכוונצת את עיניה. "אך מה זה אומר?"

"אין לי מושג! אבל זה בטח אומר משהו... אני חושב שאנחנו יכולים לנסוע לישראל בחינם."

"האם אתה רוצה לנסוע לישראל?"

"בחינם? בטח!"

"חה חה. אתה כבר נשמע יהודי!"

"את יהודיה בעצמך!"...

ובערך בכך זה נגמר. מעולם לא ניצלתי את ההזדמנות והצטרפתי לטיול 'תגלית' בחינם, וחוץ מהעובדה שהיו לי כמה חברות יהודיות, במשך שבע שנים לא היה לי כל קשר עם הקהילה, התרבות או הדת היהודית.

אחרי שקיבלתי את התואר עבדתי בעבודות מזדמנות. בסופו של דבר עבדתי כמלצר בבית תה סיני באוסטין, טקסס, שם הגשתי תה סיני בשירות שנקרא גונג פו צ'ה. תמיד הזדהיתי עם מורשתי הסינית, ולמרות שלא דיברנו סינית בבית פיתחתי עניין בתרבות הסינית מגיל די צעיר. העבודה הייתה מורכבת בעיקר מהגשת תה ולהיות נחמד, ויצרתי קשרים עם המון לקוחות להם היו קשרי עסקים בסין. בשנת 2010 עברתי לשנגדו שבסין כדי להצטרף לארגון צדקה החוקר שימור מים.

בתחילת 2012 ידעתי סינית מצויינת, עבדתי בכמה עבודות ושכרתי דירה קטנה על הנהר. המורשת היהודית שלי הסתכמה בעיקר בכך שהייתי נוהג לשתות לשכרה עם מטיילים ישראלים עמם נפגשתי. ואז, הבן דוד הדתי שלי, אותו אחד שבילבל אותי שנים רבות קודם לכן, בא לבקר. הוא הביא עמו סידור והסביר לי על התפילה היהודית, ויום אחד הזמין אותי להצטרף עמו למסיבת פורים.

המסיבה התקיימה בבית חב"ד בשנגדו. הרב דובי הניג ואשתו הגיעו לעיר שבוע קודם לכן, ומסיבת פורים הייתה האירוע הראשון שהם ערכו. היה לנו קליק מיידי; הוא היה נפעם מול הבורות שלי ביהדות, אך נהנה להשיב על שאלותיי ולהסביר לי את מונחי היסוד היהודיים. במשך השבועיים לאחר-מכן ביקרתי אותו מדי יום, ובסוף החודש הנחתי תפילין לראשונה.

כעת אני מוצא את עצמי כותב כתבה לאתר שרק לפני שנה לא הייתי יכול לבטא את שמו. חגגתי את פורים, פסח, ל"ג בעומר ושבתות רבות, והנחתי תפילין כמה פעמים.

האם אני יודע מה זה להיות יהודי? לא ממש. אך אני לומד, לאט לאט. אך אני מרגיש מה זה להיות יהודי.

זו תחושה של להיות חלק ממשפחה.