Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

סיפורים בני ימינו

סיפורים עכשוויים, שיכלו לקרות גם לנו

בגיל 99, סבתא רבה שלי זכתה להכניס ספר תורה!
זהו סיפור מפעים ואמיתי על סבתא רבה שלי עליה השלום שזכתה להכניס ספר תורה בגיל 99.
ואז האימא הרימה את בנה הקטן ו...זרקה אותו לשלולית!
לפתע, ללא הודעה מוקדמת, הטיחה האם את בנה אל אחת השלוליות הקרות והבוציות ושליימה הקטן נפל והיה כולו רטוב ומלוכלך מכף רגל ועד ראש
היא אמרה את המשפט ולא הבינה בעצמה מדוע. סיפור מטלטל ואמיתי
ארבעים אלף ש
אלכסנדר גורביץ' (שם בדוי) הוא כירופרקט במקצועו. הוא כבר עמד לקנות דירה גדולה, אבל אז משהו קרה
באמצע מלחמת לבנון השניה למדנו עם הרבי מליובאוויטש
גדוד צנחנים בכנסייה נטושה, וחוברת אחת…
פשוט לא מתאימים
הבעיה לא בו או בי, הבעיה היא כששנינו ביחד
הוא: "תוכלי לחגוג עם הילדים חנוכה, בכיף", אני: "עץ אשוח קטן בחלון לא יפריע לי, ומתנות בקריסמס? מצידי דווקא בסדר גמור"
כשהסבא בקבר חגג בר מצווה לנכדו...
סיפור מרתק ומדהים שנפתח בימי השואה בעיירה קטנה באוקראינה, ונגמר בימים אלו.
כאשר בחורה יהודיה במיניסוטה שמעה על הרצאה מרתקת, היא חשבה שאין לה מה להפסיד. מה שהיא שמעה היה סיפור מרתק על סבא שלה ששינה את חייה
שני סיפורים שריגשו אותנו
(אולי הם ירגשו גם אתכם)
"תודה לא-ל נולד לי ילד מדהים ומלאכי שלא הייתי מחליפה בעד שום הון. תודה רבה לך שהצלת אותי ואת אושרי"
סיפורה של טוניקה מרלו שהפכה לטובה מרדכי
טוניקה שבה לחדרה כשהיא שרויה בבלבול ומבוכה. היא מבינה שהיא גויה – הרי אביה גוי. אך מה היה הריק הזה שהיא חשה, אותה כמיהה בלתי פוסקת ששכנה בקרבה?
מבית העלמין לערב חגיגי (ושמח)
כך הפכה טרגדיה אישית של שלוחי חב"ד בלונג איילנד למקור השראה לקהילה כולה
הרבי האהוב שלנו זצ"ל לימדנו, שהדרך היחידה להתמודד עם טרגדיה היא להמשיך ביותר אנרגיה ושמחה מאשר קודם לכן. לא יכולה להיות דרך נשגבה מזו לחלוק כבוד ללוי ז"ל
גל של אור: ביקור מכאיב ומרגש אצל חייל פצוע
ברוניה שפר מספרת
הם צעדו לתוך עזה. חזקים, הוא אומר, בטוחים בעצמנו, ראשינו נוגעים בשמים... ובכמה השעות הראשונות, שלושה מהם נפצעו במארב, וביניהם אחד מחבריו הטובים
תפילין על גבול עיראק וסוריה
רק כמה מאות קילומטרים מישראל... יומנו של חייל מארינס
בעיני העיראקים שאותם אימנתי הייתי סתם עוד אמריקני נוצרי כחול עיניים. חבריי לצוות (כל התשעה) הבינו את מצבי וידעו שיש לשמור היטב על סודי
קטיה אומנסקי היתה מהעילית של החברה הסובייטית
אבל היא הייתה יהודייה, וחבריה לכתה לא טרחו לבדוק את האינטליגנציה שלה או את טוב לבה. אם קטיה אומנסקי היא יהודייה, זכותם להקניט אותה
באומץ ובנחישות, פרק ראשון: פגישה בפארק
קטיה אומנסקי נפגשת עם איש הק.ג.ב. ומקבלת הצעה מפתה
"מחר בשעה שבע" הוא אמר, "אהיה בפארק ליד תחנת הרכבת התחתית "דינמו". אני מצפה לראות אותך שם"
באומץ ובנחישות, פרק שני: חיים של סירובניקית
החלק השני והאחרון בסיפור חייה המרתק של קטיה אומנסקי
כעת היא דמיינה אותו כשהוא רודף אחריה עם כלב רועים גרמני והורג אותה באותו מבט סימפטי
תקועים בדרכים
חנה ויסברג נתקעה עם הרכב באמצע הכביש המהיר. מדוע זה קרה לה?
מכוניתנו החלה להאט ולהשמיע קולות מוזרים מתחת למכסה המנוע. בטני התחילה להתהפך. "לא, לא עכשיו! חכי רק עוד 90 דקות ונהיה כבר בבית"
לא, זו לא פרסומת לחברת תעופה. זה סיפור מרגש
הדקות הוסיפו לנקוף, אך נתקלתי במבוי סתום. לא הצלחתי לזהות עוד פנים בעלי מראה יהודי. ככלות הכל, כמה פורטוריקנים יכולים היו להיות יהודים? האם עליי לחדול ממאמציי? לוותר?
ברוך, הילד המיוחד
סיפור מיוחד על התמודדות מיוחדת
כשהתעוררתי היה הדבר הראשון שביקשתי לדעת 'בן או בת'. האחיות לא ענו לי. הן השיבו "הרופא יבוא עוד מעט". ההתחמקות גרמה לי כמעט לפאניקה
אדם שפגשתי בבית-הכנסת
פרופסור ברוור מספר על משבר דתי לפני עשרים שנה
אילו – להבדיל – הייתי ניצב בפני דיקן הפקולטה לרפואה, היה פי יבש, הדופק שלי היה עולה, ושאר העולם היה נעלם מתודעתי כאילו לא היה קיים כלל. איך יכולתי להיות כה יהיר במפגש עם הא-ל
כולנו משפחה אחת
נסענו במורד כביש סלעי ובוצי, שנראה יותר דומה לדרך מתחילת המאה התשע עשרה מאשר לכבישי 1991. באתי דרך ארוכה מברוקלין והרי אני כאן. כאן השורשים שלי, כפר אבותיי, עיירתו של סבי.
טלפון מאלוקים
בדרך להשתלת ריאות חולקת עמנו פירסון את מחשבותיה
אני לא מפחדת. רק שכל פעם שהטלפון מצלצל, אני לא יודעת מי יהיה מעבר לקו. אולי חברה, מחלק העיתונים, איש טלמרקטינג, הילדים שלי, דוד הרשי, או מנתח מבריק
סיפור אישי: קרה לי נס
לאחר חדשים של המתנה בתור, מאשה פירסון עברה השתלת ריאות קריטית
האם אלוקים רצה שאנהג כך? תחושתי הייתה שלא. תכופות הייתי לוחצת על מתג החשמל ומדליקה אור לכבוד כניסת השבת. מעשי היה חדור בכוונה הנכונה, אך תחושתי הייתה קודרת
קריאה
כך הפך הילד פול לרופא
ופתאום, בלי שהרגשתי, נקוו דמעות בעיניי, וצעקתי חזק: "פול, אל תמות לנו! אנא, אל תמות לנו!" הצוות היה בהלם למראה ההתפרצות
הציצית של אבא
אך אבוי, התוצאה היתה הפוכה: כל פעם שמצאתי אל"ף צעקתי בתרועת ניצחון: "אל"ף!"
זכור אותנו לנצח
קראו לו מץ. באוטנה היו עוד 70 משפחות מץ. הוא היה השריד היחיד. וכל מה שנשאר לו, הם התמונות עם הבקשה הנואשת: "זכור אותנו לנצח"
החייל בג'יפ בלבנון
ואז פתאום הוא החל לצעוק: "חרדי, לך מפה. אם לא תסתלק מכאן אני יקרע אותך..." התשובה לשאלה שלי היתה כמובן 'לא'
שמעון הלוי
האם אתה יודע מאיזה שבט אתה בא?
האטרקציה הראשית של הכינוס היה צ'יף אינדיאני אמריקאי אמיתי, שהובא לשם על מנת להדריך את כל ה"אחים" כיצד לחיות חיים טבעיים באחו וכיצד לשרוד בתנאים אלה
גם זה יעבור
סיפור מהחיים
כל יום חולף היה עליו לנטל. אך גרוע מכל, הוא חש שהוא עצמו מהווה נטל על גב העולם
בדיוק ברגע הנכון
הם עמדו להיות מושלכים אל הרחוב, אך ברגע האחרון...
התברר כי המשפחה, שעלתה מרוסיה לפני זמן לא רב, לא שילמה את דמי השכירות כבר ארבעה חודשים. בעל הדירה ניסה לממש את זכותו ולפנות אותם
ארבע קופסאות מצות
היות ודגים טרופיים אינם ידועים כדברנים גדולים, ישב לו רואה החשבון בביתו בלילה, מאזין לרדיו ותוהה
ביום גשום, במלון נידח
שני בחורים חבדניקי"ם נודדים באריזונה ומספרים חוויות
כשנפרדנו מהמשפחה, הם הזהירו אותנו שננהג בזהירות כי הגשם הפך את העפר לשלולית בוץ דביקה
כך הפכנו לשומרי יערות
והברחנו איילים קנדיים!
עבור אלו מבין הקוראים שעדיין לא נפגשו עם אייל קנדי פנים אל פנים, אציין שהם חיות בגודל של סוס ולהם קרניים גדולות במיוחד
זהו סיפור על כיפה עתיקה
שמצאה לה מנוח לאחר חמישים שנה
מיד התחילו ה"נורות האדומות החבדיו"ת" להבהב, והתחלנו להסביר בהתלהבות איך – מכיוון שאמו יהודייה – גם הוא עצמו יהודי
כיצד חגגתי את בר המצווה של סבא
ומה קניתי לו במתנה
האדם העיף בי מבט חד ונוקשה ואמר "לך מכאן". "אני מתנצל" אמרתי, "לא התכוונתי לפגוע בך. אני מחפש יהודים שבאו לבקר באלסקה"
האם יש זוג שלא זכאי לילד?
סיפור מרגש על התמודדות נגד כל הסיכויים
שלמה עמד בפני דילמה קשה. אם אכן סיכויי ההצלחה קטנים כל כך, האם עליו לטפל בהם, או שמא מוטב להשתמש במשאבים למקרים אחרים
בלשית יהודייה בקפריסין
ג'ודי פיין מטיילת בקפריסין ומגלה אוצרות
נסענו לחלק הדרום-מערבי של לרנקה ומצאנו עצמנו עומדות מול קיר אבן גבוה בעל גדר נעולה שהקיפה את המצבות
לחישה מן השמים, באמצע יום כיפור
האם גם את יכולה לשמוע אותה?
"הבעיה החלה" – וכאן הונמך קולה של אסתר ללחישה כמעט – "כשהבת הנהדרת הזו פגשה איש שהיא תכננה להתחתן אתו – והוא לא היה יהודי
רב שהגיע לחנוכת בית של וילה מפוארת מספר רשמים
כל פריט אקזוטי, כל פיסת מלאכת יד יובאה מאי-שם ברחבי העולם, השטיחים העבים, הידיות המוזהבות
תינוק המקווה הראשון שלי
הוא עוד לא נולד, אבל אני כבר אוהבת אותו!
האם אני עושה את הדבר הנכון בכך שאני חושבת על עוד היריון – עוד נסיעה ברכבת הרים – ועל גרירת משפחתי כולה יחד עמי?
אחד לבעלי ואחד בשבילי
לדובה שטרן אין ילדים, אך יש לה אלבום תמונות מיוחד במינו
וכך, בעודי נודדת בשדות, גיליתי בונקר תת-קרקעי שבו הסתתרו יהודים והם הרשו לי להצטרף אליהם. כל פעם שהמזון שלנו נגמר, היינו מתגנבים שוב החוצה לחפש אוכל: קצת תירס, מעט קמח
כיצד הגעתי ממגרשי ה
שחקן פוטבול מנצח מספר את סיפור חייו
לאלן, הזוכה בסופר-בול ה-27 כחבר בדאלאס קאובויס 1992, היו חיים נהדרים. "חיים שכל אחד היה רוצה", כפי שהוא עצמו הגדיר זאת
בגיל 105, גברת פולק מספרת את סיפורה
אני חשה יראת כבוד כשאני מביטה בה. לא בכל יום יש לאדם הזכות לשבת מול אישה שחייה התפרשו על פני מאה תמימה
אורח הכבוד בברית המילה: קצין סובייטי שיכור
יאן הזדעזע כשלא ראה כל שלט על דלתו של שפיגל וכי הוא לא נמצא בבניין. ברוסיה הסובייטית, הסרת שלט במשרד פירושו היה בדרך כלל כי היושב באותו משרד נאסר
קדיש עם אופרה וינפרי
מפיק סרטים יהודי שמר על חובתו לאביו למרות כל הקשיים
בכל פעם שהיה עליי להסביר זאת, אנשים בקושי הבינו. הייתי מספר להם שאני זקוק למניין, והם היו מסיעים אותי לבית כנסת ריק...
גלית מישראל, חני מנפאל, ג'יי על הר האוורסט
שלושה סיפורים עוצרי נשימה ומסקנה אחת
פיסות הבד הדבוקות לגופם של נהגי הריקשות לא מצליחות להגן עליהם מפני צינת הבוקר הנושבת לעמק קטמנדו היישר מן ההרים הלבנים המקיפים אותנו. הם מבעירים מדורה קטנה ונואשת תחת חלון הבית שלנו
תאונת האופנוע של הרב עם הקסדה
גשם מתחיל לזרזף ולהרטיב את הכביש. אני מאט את המהירות ומיטיב את הקסדה לראשי. לפתע אני מבחין במכונית ספורט החוצה את הכביש
בכל מקום שאליו אני הולכת בקייטנה מחוץ למוסקבה, מצביעים הילדים וקוראים "אמריקנה"
לכל אחד יש סיפור משלו...
ומה הסיפור שלך?
נדהמתי לא מעט כשהבחנתי כי אחד המשתתפים שלנו הוא גבר קשיש מאוד, נשוי, שוודאי היה יכול להרצות לי על מערכות יחסים!