לא בכל יום תראו קבוצת צעירים מצטופפים בתוך מטוס צסנה קטן כשהם מניחים תפילין, שרים שירי חסידים תוך כדי שהם מתכוננים במתח לצניחה חופשית.

הכול התחיל כאשר מארק מאיר, סטודנט בן 18 באוניברסיטת וושינגטון שלא הניח תפילין מימיו, הזמין את שליח חב"ד באוניברסיטה הרב אלי אסטרין לחוות קצת ספורט אתגרי בתורה להנחת תפילין, והרב פשוט לא יכל לסרב.

הרב אסטרין מעולם לא קפץ ממטוס שלושה קילומטרים באויר.

"מארק קיבל חינוך יהודי אך לא הניח תפילין. כשהצעתי לו לעשות זאת הוא ביקש לדעת מדוע מניחים תפילין. הסברתי שמטרת התפילין היא לרכז את המוח והלב ולרתום אותם לעבודת הבורא. מארק, שכבר ביצע 34 צניחות בחייו, אמר לי שהוא חש מרוכז מאוד כשהוא קופץ. "אם תצטרף אליי אניח תפילין" הוא אמר. הסכמתי."

כשמארק הבין את מה שעומד מאחורי מצוות התפילין, הוא החליט לעשות זאת בצורה שתיחקק בזכרונו לנצח.

המחשבות על טיפוס לגובה של מאות מטרים וקפיצה מהמטוס כשהוא צמוד למדריך צניחה ולגבו מצנח לא בדיוק הלהיבו את את השליח, אך הוא היה נחוש לקיים את הבטחתו. אל השניים הצטרפו סטודנטים נוספים שרצו להיות חלק מהחוויה.

וכך, כשהמטוס עשה את דרכה אל על, הרב אסטרין עם שאר המשתתפים הוציאו את התפילין. הם קראו את הפסוק הנצחי: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!"

כשהמטוס החד-מנועי הגיע סוף סוף לנקודת הצניחה, פסע הרב אלי בעצבנות לא מוסתרת אל הדלת. ואז הוא החל לשיר "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ..."

ואז הוא קפץ.

זו הייתה תחושה מיוחדת במינה, תחושה של ריחוף באויר" הוא סיפר. חשתי כאילו נחתתי על כרית. הייתי מרותק כל-כך לנופים המדהימים של סיאטל כך שאפילו לא חשבתי על כך שאני נופל. נדהמתי עד כמה נהניתי מהחוויה."

אך כשרגליו שוב נשקו לאדמה, הוא חש הקלה. "כמעט נשקתי לאדמה" הוא התבדח.

ומארק? גם הוא נהנה, והוא בהחלט יניח תפילין שוב – לא רק על מטוס מנועי בגובה של מאות מטרים, אלא בחדרו במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה.