הכול התחיל כשבנו של מנשה שורקה, איש עסקים מניו יורק, הגיע לגיל המצוות.

"תודה לא-ל יש לנו כל מה שאנו צריכים. לקראת הבר מצווה, רציתי לתת לו משהו מיוחד."

ה'משהו המיוחד' היה ספר תורה. מנשה ביקש לרכוש לבנו ספר תורה מיוחד, עתיק. הוא חש כי ספר התורה יחזק את הקשר של בנו ליהדות ולבורא העולם.

ספר התורה והנרתיק העתיק
ספר התורה והנרתיק העתיק

הוא יצר קשר עם ידיד מישראל המתעסק במכירת ספרי תורה עתיקים. מנשה ביקש לרכוש ספר תורה הכתוב במסורת תימן, כפי מסורת משפחת אשתו, והידיד הציע לו ספר תורה עתיק ללא נרתיק שנכתב לפני כ-120 שנה. למרות הזמן הרב שחלף מאז כתיבתו "ספר התורה במצב די טוב" אמר הידיד למנשה שביקש לאתר את מקורותיו של הספר.

מנשה יצא לדרך.

הידיד מוכר ספרי התורה העתיקים קישר אותו עם משפחת עזרא, הבעלים האחרונים של ספר התורה, שבתורם שלחו אותו למשפחת רדי, אליהם היה הספר שייך קודם לכן.

אדון רדי לא ידע פרטים רבים על ספר התורה מלבד העובדה שהוא הובא לישראל בשנות החמישים על ידי שוחט בשם זכריה כהן.

שיחת הטלפון הבאה הייתה לבנו של כהן, שהפנה את מנשה לאחיו המבוגר, שהפנה אותו לרב קלזאן. הרב קלזאן הוא רב מומחה בענייני סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות) והוא גם בן-דוד רחוק של אשתו של מנשה. הרב קלזאן ציין כי משפחת כהן הייתה ידידה טובה של הסבא והסבתא של אשת מנשה.

מנשה ביקש מהרב קלזאן לבדוק את ספר התורה ולוודא את כשרותו, והוא חזר אליו עם חדשות מפתיעות:

"מי שכתב את ספר התורה לא היה תימני. הוא היה מספרד או מאיראן" אמר לו. "בנוסף, נראה לי כי ספר התורה נכתב על-ידי שני אנשים שכן הכתב משתנה באמצע ספר במדבר." למרות שינויי הכתב, הרב קלזאן בדק ומצא כי ספר התורה כשר ומהודר לכל הדיעות.

ריקודים בבית הכנסת עם ספר התורה ששב אל המשפחה
ריקודים בבית הכנסת עם ספר התורה ששב אל המשפחה

זמן קצר לאחר-מכן שוב פנה מנשה אל הרב קלזאן בעניין אחר לחלוטין. הוא גילה סידור שהיה שייך למשפחת אשתו, ועל הסידור כיתוב המציין קשר כלשהו בין משפחת קלזאן למשפחת אשוואל. האם הקלזאנים הכירו את האשוואלים?

"בטח" מיהר להשיב הרב קלזאן, "הם היו ידידים טובים. בנוסף, משפחת אשוואל היו מייצרים קדירות, ומשפחת קלזאן היו מובילים את הקדרות למקומות שונים ברחבי אסיה ומוכרים אותן. כיום, רבים ממשפחה זו משתמשים בשם מדמוני."

מנשה הופתע: ידידו הטוב, זה שמכר לו את ספר התורה, היה מדמוני! מתברר שהם לא היו סתם ידידים. משפחתם היו ידידים כבר לפני מאות שנים...

אלא שכאן לא נגמר הסיפור.

מכיוון שספר התורה הגיע, כאמור, ללא נרתיק, ביקש מנשה לרכוש נרתיק מפואר מכסף. אך ידידו, מוכר ספרי התורה, אמר לו שיש ברשותו נרתיק עתיק של ספר תורה, בן ארבע מאות שנה.

כשהנרתיק עשה את דרכו לניו-יורק, גילה מנשה כי ספר התורה עבה מדי ולא ניתן להכניסו אל הנרתיק. "אצטרך לפתוח את ספר התורה ולגלול אותו מחדש צמוד יותר כך שהוא ייכנס אל הנרתיק" אמר מנשה.

ואז, כשפתח את ספר התורה, הוא גילה משהו מדהים.

בסוף היריעות הוא מצא כמה שורות. הוא קרא אותן שוב ושוב ולא האמין למראה עיניו. נכתב שם כי "תורה קדושה זו" נכתבה על-ידי "הרב דויד בן יוסף קלזאין... הרב יוסף בן דוד קלזאין." ספר התורה נכתב על-ידי סב-סב-סביו של נער הבר מצווה!

הכתובת המפתיעה
הכתובת המפתיעה

בחגיגת הבר מצווה, כשמנשה נעמד לדבר, גם אשתו וגם נער הבר מצווה בעצמו לא ידעו את סיפורו המיוחד של ספר התורה. כשהוא סיים את נאומו לא נותרה עין יבשה באולם.

כמה שבועות לאחר-מכן נערך טקס מפואר של הכנסת ספר תורה לבית חב"ד בפורט וושינגטון. קהל המשתתפים הרב רקד ושמח עם ספר התורה ששב בדרך מופלאה 'הביתה'.

"זהו נס ממש" אמר מנשה שוב ושוב.

ספר התורה שוכן כבוד בארון הקודש בבית חב"ד שבפורט וושינגטון
ספר התורה שוכן כבוד בארון הקודש בבית חב"ד שבפורט וושינגטון