הוא ישב בתא הכלא בפנים קודרות. הזמן תעתע בו. נראה היה כאילו רק אתמול, ובו זמנית היה זה לפני נצח נצחים, שהיה לו הכל – אישה אוהבת, ילדים מקסימים, משרה מעולה בוול סטריט ופינוקים עליהם אדם ממוצע לא יכול אפילו לדמיין.
אך כעת הוא ישב על כיסא פשוט בתא אפלולי אי-שם במדינת ניו-יורק וידע טוב מדי עד כמה נפל. הוא לא הסתפק בעושרו, הוא רצה להיות עשיר גדול יותר – והוא הצליח בכך עד שביום בהיר הוא נתפס בעבירה על החוק. הוא הורשע ונשלח לכלא לכמה שנים. אשתו וילדיו עדיין הראו לו את אהבתם, אך מספר הביקורים היה מוגבל והוא מאוד התגעגע אליהם. זמן קצר אחרי מעצרו הוא שמע סיפורים על כמה אסירים שמשפחותיהם ניתקו את הקשר עמם בדיוק כשהם היו זקוקים לו ביותר. סטיבן חשש שהוא יישאר לבדו; תחושתו הייתה כמו איש הנופל לתוך תהום מבלי שיהיה לו במה להיאחז...
באחד מן הימים, שהיה נראה כמו עוד יום קודר ועצוב, נאמר לו שיש לו אורח. האורח היה הרב ריצ'רד בילר, רב שעקר מניו יורק סיטי כדי להפוך לרב בית הכלא. למרות שסטיבן היה מאוד מנותק משורשיו היהודיים הוא לא התנגד לביקורו של הרב בילר. במצבו העגום כל פנים ידידותיות היו כמו חבל הצלה.
בביקורו הראשון פיטפטו השניים על דא ועל הא. הרב בילר המשיך לבקר ולשוחח עם סטיבן, תוך שהוא שוזר בדבריו פתגמים מעודדים מן המקורות. ביקורים ופתגמים אלו ניחמו את סטיבן והם הפכו תכופים יותר ויותר.
הם התחילו להכיר זה את זה וסטיבן היה ממתין בקוצר רוח לביקוריו של בילר. הם אפילו למדו קצת תורה ביחד, מה שהיה, מן הסתם, הפעם הראשונה שסטיבן עשה זאת מעודו.
ואז בא היום בו הרב בילר עזב את משרתו ושב לניו-יורק סיטי. סטיבן קיבל את החדשות די בסדר והודה לרב על כל מה שהוא עשה למענו. הם איחלו כל טוב זה לזה והמשיכו איש איש בדרכו.
הרב בילר עזב את הכלא בו ישב סטיבן והמשיך למשרה הבאה; אך דרכיהם היו עתידות שוב להיפגש.
כמה שנים לאחר מכן פסע הרב בילר ברחוב במנהטן כשמולו חלף אדם שנראה לו קצת מוכר וקצת לא מוכר. היה זה סטיבן, שנראה אחרת לחלוטין ללא בגדי בית-הסוהר. הוא לבש חליפה יקרה, נראה מטופח ונשא תיק עסקים.
הם לחצו ידיים בחום, שמחים להיפגש שוב. הרב שאל את סטיבן מה קרה מאז שנפגשו לאחרונה. סטיבן השיב שהוא כל כך נהנה מפגישותיהם לפני זמן רב. הוא הוסיף ששיעורי התורה – אף שלא היו רבים – נתנו לו צמא ללמוד עוד תורה. כאשר הגיע רב בית-הכלא שהחליף את בילר, הם למדו יחד באופן קבוע והקשר שלו ליהדות הפך לעוגן שהיה חסר לו בחייו זמן רב כל כך. כאשר יצא מן הכלא לאחר מספר שנים, הרי במקום שחוויית בית הכלא תגרע ממנו, הוא יצא ממנה כשהוא מחוזק בכיוון חדש וחיובי לחייו.
הוא סיפר לרב בילר כיצד מערכת היחסים שלו עם משפחתו התחזקה. הוא סיפר לו כי קיבל עבודה חדשה, וסיפר עד כמה היהדות מהווה חלק מחייו.
"אני מאוד שמח לשמוע", אמר הרב.
"ומה חדש אצלך?" שאל סטיבן.
הרב סיפר שלמחרת בבוקר הוא נוסע לישראל לטיול עם המשפחה.
"תיהנה", אמר סטיבן.
הרב הוסיף שיש מנהג לשים פתקים בכותל המערבי, בקשות לאלוקים. "אתה יכול לבקש מה שתרצה", אמר הרב. "אתה רוצה שאשים פתק בשבילך?"
"בהחלט", אמר סטיבן.
הרב הוציא דף ועט ונתן לסטיבן. "כתוב את מה שברצונך לבקש" אמר.
שתי שניות לאחר מכן סטיבן נתן את הפתק חזרה לרב.
הרב היה מופתע מהמהירות. "מה כתבת?" הוא התעניין לדעת.
השיב סטיבן, "כתבתי משהו שאלוקים לא שומע מספיק. אתה יכול לקרוא".
הרב בילר פתח את הפתק וקרא בו, "תודה רבה".
אחרית דבר: עד היום הזה, אומר הרב בילר, "סטיבן מודה לאלוקים על ההזדמנות הנוספת שהעניק לו". במהלך אותה הזדמנות שימש הרב בילר כרב בחתונת אחד מבניו של סטיבן.
כתוב תגובה