ב"ה
סיפורים מדורות עברו
סדר לפי:
דף מתוך 4
חסיד אחד נסע לרבו לקראת חגי חודש תשרי. הוא נכנס לרבי ותחינה בפיו: בחלומו הוא ראה כי נגזר בבית דין של מעלה שאחד מבני משפחתו ימות באותה שנה! האם יכול הרבי להעניק לו ברכה ולהמתיק את רוע הגזירה?
|
הבעל שם טוב הסביר מדוע החסידים רוקדים בכל הזדמנות
לעיירה קטנה הגיע מוזיקאי מחונן. הוא החל לפרוט על כינורו מנגינות עריבות לב ומרוממות נפש; תוך זמן קצר החלו אנשים להתקבץ סביבו
|
הכול התנהל כמתוכנן, אלא שמכורח ההרגל גם הרבנית המבוגרת המליחה את התבשיל, מה שגרם לאוכל להיות מלוח מדאי ולא אכיל
|
עשיר אחד היה זקוק לרכוש שוורים לחרישה עבור קרקעותיו הרבות. נטל עמו ארנק תפוח שהיה מלא במאה דינרים ועשה את דרכו אל השוק בעיירה הסמוכה
|
במשך שנים רבות נדדו האחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי בדרכים הכפריות של גליציה כשהם מתחזים לקבצנים פשוטים
|
השמועה פשטה בעיר כי דרשן עומד לשאת דברים בבית הכנסת של רבי לוי יצחק, וכי הרב עצמו יאמר כמה מילים לפני הדרשה. כשהגיע היום המיועד נהר ציבור רב לבית הכנסת והאזין בשקיקה לדברי הפתיחה של רבי לוי יצחק
|
המחותן פשט את הרגל; העשיר רצה לבטל את השידוך
כבר התכוננו לחתונה מפוארת, קניית בית ורהיטים נאים לילדינו המשותפים, בצורה הכי מכובדת. אבל לאחרונה שמעתי שמחתוני נכנס למצוקה כלכלית קשה עד לאיבוד כל רכושו
|
אורח הגיע לביתו של ה'שרף' מסטרליסק. הוא לא הבין: מדוע הוא לא יכול להתפלל בנחת?
|
לחרדתם של כל הנוכחים, התיבה הייתה ריקה! המילים נעתקו מפיו של בעל האחוזה ונראה היה שהוא עומד לפרוץ בבכי
|
"גזל?" לא הבין רבי משה. "הלא מעולם לא עסקתי במסחר. כל ימיי אני יושב בביתי ועוסק בתורה. את מי גזלתי וכיצד גזלתי?"
|
במשך כמה שנים כיהן אדם בשם פיוטר סטוליפין כראש הממשלה. הוא "הצטיין" בשנאה מיוחדת ליהודים ומזמן לזמן הטיל עליהם גזירות קשות
|
"אמנם לא למדתי הרבה בחיי אך אני יודע היטב כי אסור לכהן לקחת גרושה. אך היא מוכנה לשלם במיטב כספה. האם מותר לי לקחת את האישה למחוז חפצה?"
|
כאשר הגיע פועל הנקיון לביתו של הרב הראשי מבגדד, קיבלה את פניו הרבנית והציעה לו לשתות משהו ולהתכבד בצלחת חמין. אך הוא סירב
|
איש אחד בא פעם הביתה מן העבודה בסוף היום כשהוא רעב מאוד. הוא התיישב ליד השולחן וציפה שאשתו תגיש לו את ארוחת הערב. אשתו הופיעה ואמרה לו שעליו להתאזר בסבלנות כי הארוחה מתעכבת
|
מישהו הדליק גפרור. אנשים מצמצו בשל האור הפתאומי, ואז, להפתעתם ולמרבה הזעזוע הם גילו בקרבם פרצוף חדש. רטט חלף בקהל למראה הקצין הרוסי הלא מוכר
|
ההחלטה האם החוק יתקבל או לא הייתה תלויה רק בשר הפנים. סטוליפין זה היה ידוע כשונא ישראל מושבע
|
הרשלי לא היה רק בדחן שסיפר בדיחות; הוא נשם אותן. אנשי הכפר מוסיוב, בו התגורר, היו בטוחים שהוא מעולם לא נשם נשימה רצינית אחת... לא היה דבר או איש שזכה לחמוק מהלצותיו של הרשלי
|
רבי יוסף קארו, מחבר ספר ההלכות "שולחן ערוך" שהפך לאחד מהספרים החשובים ביותר בכל בית יהודי, התקשה פעם בהבנת פיסקה מסויימת בתלמוד. במשך כמה ימים ולילות הוא ירד לעומקה של הסוגיה
|
מרגע שנכנס מרקוס והתיישב, שלח לו הרבי מנות קטנות מכל מנה שהוגשה. מרקוס אכל מעט דג, מעט צ'ולנט, מעט קוגל (פשטידה), מעט עוף, ומקץ זמן קצר, לאחר שהשביע את סקרנותו, הלך
|
החורף הרוסי השתולל במלוא עוזו. על דלתותיו של רב העיירה התדפקו הנזקקים והמסכנים: "רבי, עזור לנו, אין לנו כסף לעצים להסיק את האח בביתינו; קר לנו!"
|
בעיירה ליובאוויטש ישב רבי שלום דובער, הרבי החמישי, וחגג עם החסידים בשמחת היום. אחד המשתתפים היה עשיר שהתגורר בעיירה אחרת, לא הרחק מליובאוויטש
|
מיד עם עלייתו אל הבמה החל רבי אלימלך להוכיח בפלפולים על גבי פלפולים כי למעשה העבירות שביצעו לא היו גרועות כל כך
|
חסיד אחד התלונן לפני האדמו"ר האמצעי: דברי החסידות שהוא חוזר ברבים עלולים לגרום לו לתחושת גאווה
|
מענדל הואשם באשמה חמורה, אבל הסבא משפולי הבטיח לו עורך דין מן השורה הראשונה: הוא יחבוש כובע לבן ולידיו יהיו כפפות אדומות...
|
נכדיו של רבי שניאור זלמן ידעו היטב: הוא לא מחבב כאשר הם בזבזו סכומי כסף גדולים על בגדים. אך פעם אחת הנכד שכח להסיר את החגורה היקרה שלו...
|
היה זה בתקופתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, והקהילה היהודית עמדה בפני מיתון כלכלי חמור
|
כאשר הוא היה נותן לתלמיד היו עסקיו מצליחים, אך כשתרם לרב - עסקיו התדרדרו. הוא לא הצליח להבין מדוע
|
הצדיק הופתע לגלות כי השכן שלו בגן עדן הוא אדם רגיל לחלוטין, לא צדיק ולא תלמיד חכם...
|
|
מדוע פשט רבי שניאור זלמן מליאדי את טליתו ועזב את בית הכנסת בעיצומה של תפילת יום כיפור?
|
|
כולם הביטו לעברו באי-הבנה, אך הרב הישיש התעקש: המתינו עוד כמה דקות! האם הוא גנב את המטבע יקר-הערך?
|
|
|
הבעש"ט קרא לתלמידיו ואמר להם לנסוע: הוא לא אמר לאן, והם לא שאלו. העגלה הגיעה לאכסניה אותה לא הכירו
|
חסיד אחד הגיע הביתה ונדהם לגלות כיצד אשתו מבינה כל "גוווו" ו"אהההה" של התינוק
|
"ישבנו תחת העץ, אך לא היה שם איש" אמר האדם בעגמומיות. "כך?" אורו פניו של רבי חיים. "לך ואמור לעץ שיבוא להעיד בפניי"
|
כאשר סיים המלמד לספור את מטבעות הזהב והכסף, הוא החל לספור גם את מטבעות הנחושת והבדיל... וכל אותה העת, הפונדקאי עמד והביט בו כשמבט משונה בעיניו
|
הוא מצא כתוב בספר קבלה עתיק כי מי שיתענה 'תענית דיבור' ולא יוציא דיבור חולין מפיו במשך ארבעים יום וארבעים לילה, יזכה כי רוח הקודש תשרה עליו
|
כאשר רבי ישראל חלף ליד בית המדרש הוא העיר כי המקום מלא בתורה כך שאין לו מקום להיכנס
|
סיפורו של מלמד ששילם הון תועפות על 3 עצות מסתוריות
|
רבי אלימלך ביקש להתפלל כשאחיו הסב את תשומת ליבו לדלי השופכין שהיה מוצב בפינת החדר ושימש לעשיית צרכי האסירים
|
הצדיק היה בטוח שמדובר בטעות. הקצב הפשוט, שכמעט ולא ידע קרוא וכתוב, יהיה שכנו בגן העדן? הוא שב לתפילותיו ולצומותיו...
|
חסיד אחד מאוד רצה לפגוש את אליהו הנביא. הוא היה בטוח שרבו יעניק לו קמע עם שמות קדושים, אבל הרב דווקא שלח אותו למכולת
|
הרבי מעולם לא בירך אותה בילדים. בכל פעם הוא היה אומר לה שרק כאשר שניהם יבואו יחד הוא יוכל לברך אותם. רחל הייתה שבה לביתה מדוכאת; יודעת היטב שבעלה מעולם לא יסכים להצטרף למסע
|
"קופסת הטבק שלי?" שאל ר' יעקב בדאגה, שולח את ידו הרועדת אל כיס מקטורנו ומוציא קופסת זהב קטנה ומקושטת, אותה הוא פתח לרווחה. אך הבעל שם טוב לא התייחס והמשיך
|
בימים לאחר הפטירה שוחחו החסידים בהתלהבות על ההתרחשות המוזרה. כנראה היה זה אחד מל"ו הצדיקים שבא להעביר מסר חשוב לרבינו, הם אמרו זה לזה
|
החוקר הכיר את פירושו של רש"י, אך רצה לשמוע מהרבי פירוש משלו. מדוע שאל הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון למיקומו? וכי לא ידע האלוקים היכן הוא נמצא?
|
פעם נכנס אברך לרבי דובער, האדמו"ר האמצעי, ושאלה בפיו. הוא לומד גמרא וחסידות ואף מתפלל בכוונה, אך עדיין יש לו תחושת גאווה, או כפי שקוראים לכך בעגה החסידית,התחושת 'ישות'. הוא חושש כי הוא מתגאה במעלותיו. מה עליו לעשות?
|
הוא לא שאל מהי תורת החסידות שכן הוא ידע שחסידות היא חכמה אלוקית, פנימיות התורה. אך הוא ביקש לדעת מהו עניינה של תורת החסידות
|
הייתה זו השעה הקבועה בה רבי צבי הירש היה מסתגר בקומת הגג, מקדיש את זמנו ללימוד התורה. איש לא העיז להפריעו; מי ילך לבשר לו על ההרעה במצב אחיינו כדי שהוא יוכל להתפלל עליו
|
היא לא חשבה פעמיים ודחפה את הילד הקטן לרכבת. "היצמד לחסיד" היא אמרה, נפרדת ממנו...
|
סדר לפי:
דף מתוך 4