היו היה יהודי חסיד עשיר היה מפורסם בחסידותו נקרא לו ר' יעקב.

יום אחד עמד ר' יעקב בחדרו של הצדיק רבי ישראל הבעל שם טוב. הוא עמד על סף דמעות.

"אינני מבין!" הוא התלונן. "בכל מה שאני שולח את ידיי אני נכשל. בעבר היו לי חושים עסקיים מוצלחים, אך נראה כי קללה חלה על ראשי! האם מישהו קילל אותי?"

הבעל שם טוב לא השיב. ר' יעקב המתין אך לא יכל לשאת את השקט.

"בכל פעם שאני משקיע, הכסף יורד לטמיון. אני מפסיד סכומי עתק בכל יום. מה אוכל לעשות?"

הבעל שם טוב הביט בו בעצב ואמר "קופסת הטבק שלך."

"קופסת הטבק שלי?" שאל ר' יעקב בדאגה, שולח את ידו הרועדת אל כיס מקטורנו ומוציא קופסת זהב קטנה ומקושטת, אותה הוא פתח לרווחה.

אך הבעל שם טוב לא הביט על קופסת הטבק. הוא המשיך בדבריו.

"בערך לפני חצי שנה, ישבת בבית הכנסת עם כמה מחבריך. הוצאת את קופסת הטבק והצעת להם שאיפה. האם אתה זוכר?"

"אני... אהממ... כמעט בכל יום... אנו יושבים ביחד אחרי תפילת שחרית, ואחד מאיתנו מוציא את קופסת הטבק שלו ומעביר לכולם..."

"האם אתה זוכר את היום בו הצעת שאיפת טבק לכולם, אך כאשר ראית קבצן מתקרב לכיוונכם כדי לקחת קצת טבק, סגרת את הקופסה והנחת אותה בחזרה בכיסך? האם אתה זוכר זאת?"

ר' יעקב ניסה לא להיזכר, אך המחזה שב וצף מול עיניו. הוא לא רצה שהקבצן המוזר הזה יתקרב אליהם. הוא הדיף ריח לא נעים. וחוץ מזה, הוא היה באמצע שיחה עם החברים שלו...

"ובכן" סיים הבעל שם טוב את דבריו, "אולי עבורך לא היה בכך מאום שכן עשירותך הקשתה את לבבך, אך פגעת וביישת את אותו קבצן בעצם נשמתו. נגזר עליך בשמיים כי כל רכושך יילקח ממך ויועבר לאותו קבצן".

ר' יעקב היה בהלם. הוא לא האמין למשמע אזניו: הכול בגלל שאיפת טבק? האם זה אמיתי או חלום? אך הוא ידע היטב: הוא מפסיד את כל רכושו בקצב מהיר. לא הייתה זו קללה של אדם אחר, הייתה זו הקללה שהוא המיט על עצמו.

"האם יש דרך בה אוכל..." הוא החל לגמגם.

"הדרך היחידה בה תוכל לקבל את רכושך חזרה" אמר הבעל שם טוב, "הוא אם הדבר יקרה שוב בכיוון ההפוך: אם תבקש ממנו שאיפת טבק והוא יסרב, רכושך יילקח ממנו ויושב לך."

ר' יעקב שב הביתה. מצב העסקים שלו המשיך להתדרדר בקצב מהיר, תוך שבועות ספורים הוא איבד את הכול, כולל את ביתו ואת חפציו, בדיוק כמו שניבא הבעל שם טוב.

הוא גם גילה כי הקבצן – נקרא לו יצחק – הפך להיות איש עסקים מצליח. השקעותיו הצליחו והוא נחשב לאחד האנשים העשירים במדינה.

כמה פעמים שקל ר' יעקב לגשת ליצחק. הוא יצא מביתו בבוקר כדי לבקש ממנו שאיפת טבק, אך לבסוף החליט שלא לעשות זאת. הוא יחכה להזדמות מתאימה, זמן בו יצחק יהיה עסוק ויסרב לבקשתו.

סוף סוף הגיע הרגע.

בוקר אחד, על לוח המודעות בבית הכנסת נתלתה מודעה. "תושבי העיר מוזמנים לחתונה של... בתו של מר יצחק, בעוד שבועיים, בכיכר העיר."

שבועיים לאחר-מכן ר' יעקב היה מוכן עם תוכניתו.

טקס החתונה היה בעיצומו. התזמורת ניגנה ניגון מרגש, הזוג המאושר עמד תחת לחופה; הרב סיים את שבע הברכות, החתן שבר את הכוס והתזמורת פרצה בשיר שמח. מאות אנשים סבבו את הזוג הצעיר ואת הוריהם, רוקדים ומאחלים להם "מזל טוב!"

ובאותו הרגע ר' יעקב רץ למר יצחק, נגע בכתפו ואמר "תן לי בבקשה שאיפת טבק!"

יצחק הסתכל עליו במבט מוזר. אז הוא הביט לאחוריו, לעבר האדם עמו שוחח קודם לכן (יופי! הוא מתעלם ממני! חשב ר' יעקב), התנצל, הסתובב שוב כשקופסת טבק בידו והעניק אותה לאדם הזר אותו לא הכיר.

ר' יעקב התעלף. הוא נלקח לחדר צדדי, ולאחר מספר רגעים מר יצחק הופיע.

"הוא יהיה בסדר" אמר הרופא. "אולי הוא לא שתה מספיק."

"אך מדוע הוא בוכה?" לא הבין יצחק.

"אספר לך מדוע" השיב ר' יעקב. "האם אתה זוכר אותי? אני הוא האדם העשיר שפגעתי בך ולא רציתי לתת לך שאיפת טבק לפני כמה חודשים בבית הכנסת. בשל כך נגזר עליי שאאבד את כל עושרי, וכי אתה תקבל אותי. מכיוון שאתה לא התנהגת באנוכיות כפי שהתנהגתי אני, פספסתי את האפשרות היחידה לקבל בחזרה את כל עושרי!" והוא החל לבכות שוב.

אך לסיפור שלנו יש סוף טוב.

כשמר יצחק שמע את כל הסיפור, הוא הרגיע את ר' יעקב, הזמין אותו להצטרף לסעודת החתונה ואמר לו: "אם הבעל שם טוב אמר שאתה הוא הגורם לעושרי הפתאומי, הרי בטח שעליי להכיר לך טובה. אתן לך בית ואוודא שתהיה לך פרנסה במשך כל ימי חייך..."