בימי ממשלת רוסיה הצארית, במשך כמה שנים כיהן אדם בשם פיוטר סטוליפין כראש הממשלה. הוא "הצטיין" בשנאה מיוחדת ליהודים ומזמן לזמן הטיל עליהם גזירות קשות.

פעם נודע לאדמו"ר הרש"ב (רבי שלום בער שניאורסאהן, האדמו"ר החמישי של תנועת חב"ד) על גזירה חדשה שסטוליפין האכזרי עומד להטיל על היהודים. הוא ביקש מבנו, רבי יוסף יצחק (לימים האדמו"ר השישי של תנועת חב"ד) לנסוע לעיר הבירה פטרבורג ולפעול למען ביטול הגזירה.

פגישות עם מיטב המי ומי של הקהילה היהודית בפטרבורג לא הועילו ונראה היה שהגזירה תיכנס לתוקף. בתור מוצא אחרון, הוחלט כי רבי יוסף יצחק ייפגש עם אדון פבידנסצב, אחד משרי הממשלה שסטוליפין היה מעריך מאוד את דעתו.

אותו שר היה אף הוא אנטישמי למדי, אך הוא העריך אנשי דת ולפיכך הסכים להיפגש עם הרב היהודי. הפגישה נקבעה לליל שבת בביתו של השר שהתגורר באחד מפרברי העיר פטרבורג.

באותם הימים ליהודים אסור היה להתגורר בעיר פטרבורג. בעיר עצמה היו כמה יהודים שקיבלו אישור מיוחד בשל מקצועם או הקשרים שכוננו עם אנשי המימשל; אך בפרברים לא התגורר ולו יהודי אחד. מכיוון שהפגישה נקבעה לליל שבת, והקור מקפיא העצמות ששרר באותה עונה באיזור לא איפשר לו לשהות ברחוב, נאלץ רבי יוסף יצחק למצוא מחסה בבית מרזח מקומי.

קל לשער כיצד עברו עליו השעות בבית המרזח... קבוצת שיכורים שאף הם לא ניחונו באהבה יתירה ליהודים וזאת בלשון המעטה. רבי יוסף יצחק נאלץ לבלות את השבת הקדושה, היום אותו היה מקדיש בביתו לתורה ולתפילה בבית הכנסת, כשהוא מעמיד פנים של שותף במסיבות הפרא של השיכורים.

הוסיף הרבי מליובאוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל, חתנו של רבי יוסף יצחק, ואמר:

מורי וחמי העמיד את חייו בסכנה למרות שהצלחת הפגישה הייתה מוטלת בספק. ויתירה מכך, הוא יכול היה לומר כי אם משמיים הוחלט כי יבטלו את הגזירה היא תתבטל בין כה וכה, ואם לא – גם הפגישה לא תועיל מאומה. ולמרות זאת, כשהוא שמע כי יש גזירה העומדת לפגוע ביהודים הוא התעלם מכל החישובים ועשה את כל שביכולתו כדי לבטל את הגזירה.

אף אנו, כשאנו שומעים על יהודי אחר הנמצא בצרה, בין אם מדובר בצער גשמי ועל אחת כמה וכמה בצער רוחני, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לסייע לו, גם כשאין אנו בטוחים שנצליח. צערו של הזולת צריך לגעת בנו עד עצם הנפש.