צדיק אחד ביקש לדעת מי יהיה שכנו בעולם האמת. הוא צם והתפלל לבורא העולם כדי לגלות את הצפוי לו בגן העדן. לאחר תפילות וצומות רבים, נאמר לו בחלום הלילה כי שכנו יהיה הקצב העירוני, הוא ולא אחר.

הצדיק היה בטוח שהיה זה חלום שווא. כיצד יתכן שהקצב, אדם פשוט שכמעט ולא ידע קרוא וכתוב, יהיה זה שישכון לצידו? לפיכך הוא המשיך בתפילותיו ובצומותיו מתוך תקווה שמשאלתו תתמלא.

"כבר נאמר לך כי הקצב יהיה שכנך בגן העדן!" נאמר לו בחלום, "ולולא שצדיק היית, היה נגזר עליך גזר דין מוות, שכן זלזלת באדם בעל מעשים טובים וזכויות רבות בעולם הבא."

בבוקר למחרת מיהר הצדיק לעשות את דרכו לאיטליז המקומי, שם הוא מצא את הקצב יושב וחותך בשר כהרגלו.

"בוקר טוב" מיהר הקצב להקביל את פניו בסבר פנים יפות. "כיצד אוכל לעזור לכבודו?"

"אמור נא לי אלו מעשים טובים ביצעת בחייך" ביקש הצדיק לדעת.

הקצב סיפר לו כי בכל יום הוא מחלק את הפדיון היומי לשניים. חלק אחד הוא מחלק לעניים והוא ומשפחתו מתפרנסים בחלק השני.

"אכן גדולה היא מצוות הצדקה" מיהר הצדיק לומר, "אך יש אנשים שנותנים לצדקה אף יותר ממך. האם ביצעת בעבר מצווה גדולה ומיוחדת במינה? נסה נא להיזכר" ביקש.

ישב הקצב וחשב, חשב וחשב עד שלפתע נזכר.

"כן, פעם קיימתי מצווה מיוחדת. זו כמעט פרחה מזכרוני אך מעשה שהיה כך היה:

"יום אחד הגיעה לשוק המקומי משלחת סוחרים גויים, ועמם נערה. כאשר ראתה אותי הנערה היא החלה לבכות לפניי שאשחרר אותה. מתברר שסוחרים אלו חטפו אותה מבית אביה וביקשו למכור אותה לשפחה. שילמתי עליה כסף מלא, הבאתי אותה לביתי וגידלתי אותה כאילו הייתה בתי.

"ככל שחלפו הימים, ראיתי שמדובר בנערה מיוחדת במינה. היא הייתה מושלמת מבפנים ומבחוץ, וכאשר הגיעה לגיל שידוכים הצעתי לה להשתדך עם בני.

"'אתה הצלת את חיי, כל שתאמר לי אעשה' היא השיבה. בשמחה קבענו תאריך לחתונה, רכשתי עבורם את מיטב הבגדים והזמנתי את כל תושבי העיר לחתונה.

"כמה רגעים לפני החופה, הבחנתי כי אחד מעניי העיר עומד ובוכה בכי תמרורים. ביקשתי ממנו לספר לי במה העניין. בתחילה הוא סירב; לבסוף הוא נעתר וגילה כי הוא היה ארוסה של אותה נערה, וכאשר היא נחטפה על ידי הגויים הוא נדד בעקבותיה עד שהגיע לאותה העיר.

"'האם יש לך הוכחה כי אתה אכן ארוסה של אותה נערה'? שאלתי אותו, והוא הוציא את שטר הקידושין בו הוא אירס אותה.

"כשראיתי שכך הם הדברים, קראתי לבני וסיפרתי לו את כל הנעשה. הבטחתי לו כי עוד אמצא עבורו כלה טובה, וביקשתי ממנו שיתן את כל בגדיו החדשים לאותו עני מרוד; במקום לחתן את בני באותו הערב, היה זה הארוס המקורי שחגג את שמחת נישואיו עם כלתו, כשבשמחתם משתתפת העיר כולה.

"זמן קצר לאחר-מכן הם הודו לי מעומק לב וביקשו לשוב לעיר מולדתם, ובכך הסתיים הסיפור" סיים הקצב את סיפורו המרתק.

"ברוך אתה לה'!" קרא הצדיק בהתרגשות. "אכן, זו מצווה מיוחדת במינה. לכבוד הוא לי כי אתה תהיה שכני בגן העדן."

(מתוך "אוצר המדרשים">