החסיד שפגש את אליהו הנביא בקצה העיירה

חסיד אחד מאוד רצה לפגוש את אליהו הנביא. הוא פנה אל רבו ואמר: "רבי, מה ביכולתי לעשות כדי שאזכה לראות את אליהו הנביא?"

הוא היה בטוח שהרב יעניק לו קמע עם שמות קדושים, אך הרב רק אמר: "אתן לך הזדמנות של פעם בחיים למלא את משאלתך ולפגוש את אליהו הנביא. ביום שישי הקרוב גש למכולת ורכוש כמות גדולה של אוכל ומעדנים, לאחר-מכן לך לחנות הירקות ורכוש פירות וירקות כיד המלך; עם האוכל גש לבית שנמצא בקצה העיירה, שם גרה אלמנה עניה עם ששת ילדיה. תן להם את המוצרים ושם תזכה לראות את אליהו הנביא."

שמח החסיד עד מאוד. הוא אץ רץ למכולת, קנה ועשה את כל שאמר לו רבו ואת האוכל הביא אל הבית בקצה העיירה. האלמנה והילדים שמחו מאוד ולא הפסיקו להודות לו – כבר שבועות שהם לא אכלו אוכל משובח כל-כך! אך החסיד היה עסוק בחיפושים היכן מסתתר אליהו הנביא. האם הוא באחד החדרים? או שמא הוא מחכה ליד שיח הפרא מחוץ לבית? הוא לא ראה שום דבר מיוחד.

במפח נפש חזר החסיד אל רבו. "רבנו, עשיתי כמו שציוותני אך לא פגשתי את אליהו הנביא!" אמר.

"אם לא ראית כנראה שלא חיפשת מספיק!" קרא הרב. "אתן לך הזדמנות נוספת. ביום שישי הקרוב תעשה את אותו הדבר בדיוק, אך הפעם אל תיכנס לבית. המתן ליד הדלת שם תפגוש את אליהו."

ביום שישי מיהר החסיד למכולת. הוא קנה עוד ועוד מצרכים מבלי לחשוב על המחיר ומיהר אל קצה העיירה. מתנשם ומתנשף הוא סחב אותם אל הבית ונעמד ליד הדלת בשקט, מחכה בדריכות לפגוש את אליהו הנביא.

והנה מעבר לדלת הוא שומע ילדים בוכים. "אימא, הבטחת לנו עוף לשבת," "אימא אני רעב," "אימא אני כבר לא יכול..."

הבכי היה קורע לב, אבל האיש התאפק שלא להיכנס.

ואז לפתע הוא שומע את האימא עונה לילדים: "חמודים שלי, אל תדאגו, ה' שומר עלינו ודואג לנו. אני בטוחה שגם השבת הוא ישלח לנו את אליהו הנביא עם סלים גדושים."

לפתע הוא הבין. הוא עצמו הוא אליהו הנביא – הוא ולא אחר. המסר של רבו חדר היטב לליבו.