עד למסירות נפש

היה זה בצעירותו של רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, שלימים הפך לרבי השישי של תנועת חב"ד-ליובאוויטש. אביו, רבי שלום דובער, שלח אותו לפטרבורג, עיר הבירה של רוסיה באותם הימים, כדי לבטל גזירה מסויימת שהוטלה על החינוך היהודי.

"עד מתי עליי להישאר בפטרבורג?" שאל רבי יוסף יצחק את אביו.

"עד למסירות נפש" השיב רבי שלום דובער.

זמן קצר לאחר שהגיע לפטרבורג, נוכח רבי יוסף יצחק לדעת שהחוק כבר הגיע לשולחנו של שר הפנים סטוליפין וחיכה לאישורו. צאר רוסיה באותם הימים לא היה פיקח במיוחד – יש אומרים שהוא לא היה פיקח כלל... – כך שההחלטה האם החוק יתקבל או לא הייתה תלויה רק בשר הפנים. סטוליפין זה היה ידוע כשונא ישראל מושבע שבאופן אישי דאג לארגון פוגרומים בהם נרצחו אלפי יהודים.

אחרי פגישות ומאמצים, שמע הרבי כי בעיר מתגורר אדם מבוגר ששימש כמורהו של סטוליפין בצעירותו. הרבי גילה היכן הוא מתגורר והתחבר אליו. למרות שגם המורה לא היה אוהב ישראל מושבע, הוא התרשם עמוקות מחכמתו של הרבי ומהיקף ידיעותיו והשניים בילו שעות ארוכות כשהם משוחחים על דברים העומדים ברומו של עולם.

באחת מפגישותיהם סיפר לו רבי יוסף יצחק על מעשיו בפטרבורג. הרבי התחנן בפניו שהוא ישוחח עם סטוליפין וינסה להמתיק את רוע הגזירה.

"אפילו אם אשוחח עמו, יהיה זה בזבוז זמן משווע" השיב הזקן מבלי לחשוב לרגע. "אני מכיר אותו עוד מילדותו; הוא אדם רשע ואכזר, כך שאין טעם לנסות להגיע אליו.

"עם זאת" הוא הוסיף, "בשל העובדה שלימדתי את סטוליפין בצעירותו, קיבלתי אישור מיוחד להיכנס למשרד הפנים מתי שארצה. אינני צריך להסביר לך את ההשלכות החמורות שיהיו לשנינו לו תיתפס. אך במשך שיחותינו הארוכות למדתי להעריך אותך, כך שאני מוכן לתת לך את האישור ועשה בו כחפצך."

הרבי הודה לו בחום.

למחרת בבוקר עשה הרבי את דרכו לבניין המשרדים של משרד הפנים. השומר בפתח הופתע לראות את היהודי, עטור הפיאות והזקן, בעל מבטא אידישאי מובהק, אוחז באישור כמוהו היו בודדים בלבד בכל רוסיה. אך הוא ידע כי ברוסיה לא שואלים שאלות ואיפשר את כניסתו של הרבי לבניין.

ברגעים הראשונים בהם נכנס הרבי אל הבניין הוא לא הצליח לאתר את מבוקשו. הוא טעה והתבלבל במסדרונות הארוכים, ולבסוף, מחוסר ברירה, נאלץ לשאול את אחד העובדים במקום היכן נמצא משרדו של שר הפנים תוך שהוא מסתכן בחשיפתו. העובד הראה לו את הדרך אל המשרד, ותוך שהרבי עשה את דרכו אל המשרד יצא משם שר הפנים בעצמו! שר הפנים חלף ליד הרבי אך לא הבחין בו.

הרבי נכנס אל המשרד, שם ראה ערימות של נייר וחותמות לידיהם. על חותמת אחת נכתב "מאושר", ועל החותמת השניה "נפסל". הרבי מיהר לחפש על שולחן העבודה ומצא שם את טיוטת החוק, מחכה לאישורו של שר הפנים.

הוא נטל את החותמת והחתים "נפסל." לאחר-מכן הוא תחב את הדף בערימת המסמכים שכללו את החוקים שנפסלו, ומיהר לצאת מהבניין.