סיפורים מדורות עברו

לפתע פתאום הוא גילה שוטר רוסי החוסם את דרכו. ידיו נכבלו באזיקים וללא אומר ודברים הוא הושלך לבית המעצר

באמצע הלילה היה המארח מתעורר לשמע קולות בכי הבוקעים מחדר האחים. כשהיה מנסה להאזין, הוא היה שומע אותם מתוודים על העבירות שביצעו באותו היום

"השעון" שאל בהתרגשות, "השעון התלוי בחדרי... מהיכן הוא? היכן השגת שעון נהדר שכזה?

הפולני השיב לו מבט וחייך חיוך מעושה. "זוהי דגימה שנלקחה מן המקווה", אמר והניח את הבקבוקון על השולחן. "אנו מבקשים ממך לבדוק אותה, ולעדכננו בתוצאות הבדיקה בעוד שלושה ימים"

לא נותרה ברירה אלא לערוך את הנישואין ללא האב הנעדר. החתונה נערכה באווירה קודרת ועצובה, ובדרך הביתה הם ניצלו כל הזדמנות כדי לנסות לברר היכן הרב

כשחלפו מספר רגעים ורבי ישראל יושב אפוף בשתיקה ללא לומר דבר, גירד בעל הבית בפדחתו בחוסר הבנה. "מדוע הגיע הרב לבקרני"? לחש באוזנו של המשמש. "אינני יודע" משך הלה בכתפו

אשתו הופתעה מאוד לשמוע את דבריו. היא הכירה את בעלה היטב כאדם צדיק שהתרחק מהנאות העולם הזה ומעולם לא היה בררן באכילתו. מה היה באותו תבשיל מיוחד שגרם לבעלה לשבח אותו כל-כך?

בערב שבת אחד נכנס גוי לביתו וביקש חתיכת לחם. אשתו של רבי יצחק סקרה במהירות את המטבח ולא מצאה ולו פרוסת לחם אחת חוץ מהחלות הטריות שזה עתה נאפו לכבוד השבת

הרבי שלח את החסיד לאניפולי. הרופא שם יוכל למצוא מרפא למחלתו הקשה

לתמיהת המסובים הוא פנה אל המארח בשאלה: "האם נותר עוד חמין במטבח?" המארח המסור מיהר אל המטבח והביא את שארית החמין מן הסיר

אחרי משחקי הימורים שנמשכו במשך יום שלם בהם היה מפסיד כסף רב, ולאחר שהוריק לקרבו כוסיות ויסקי בזו אחר זו, הוא היה משרך את רגליו שבקושי נשאו אותו

רעד חלף בקרבי כששמעתי את דבריו. ראיתי שחוק קל על שפתי אבי ועיניו בהרו והאירו, ובקרבי פרצה מלחמה פנימית.

אכן, מראה התפוחים לא היה מרשים למדי ויתכן כי גם טעמם לא היה משהו. אך רבי חיים לא היסס לרגע. הוא התייצב ליד הדוכן

בקהילה החסידית בז'מבין נפוצו שמועות כי אחד מחברי הקהילה סר מן הדרך הישרה. בתחילה היו אלו שמועות בלבד; לאחר שהתברר שאכן יש אמת בדברים, החליטו החברים להרחיק את החסיד שסר מן הדרך מן הקהילה

אינני חש בטוב ולפיכך לא אוכל לומר דברי חסידות" השיב רבי שמואל, "אך אצא לזמן קצר ואומר מספר דברים בפניהם". השמועה פשטה חיש מהר

הוא הגיע כשהוא רכוב על חמורו והופתע לגלות שכל החנויות בעיר סגורות! "אולי טעיתי והיום הוא שבת. שמא חיללת את השבת בשוגג?" דאג האיכר. הוא מיהר לרדת מהחמור אך אז הבחין ביהודי הפוסע לבית הכנסת כשהתפילין בידו

תלמידיו של רבי ישראל היו נרגשים. לא היה להם כל ספק כי האדם הוא צדיק נסתר, ואולי – מי יודע? – אליהו הנביא בכבודו ובעצמו!

השוטר מופיע בבית שלוש פעמים כדי להזכיר לי שאשלם את החוב. אם לא אעשה זאת לאחר האזהרה השלישית, השוטר יופיע שוב כדי להשליך אותי ואת משפחתי אל הכלא

כשבא לבית הכנסת לבוש בבגדי שבת הוא הופתע לגלות שהנרות נעלמו: מתברר כי כלב משוטט נכנס לבית הכנסת, חטף את חבילת הנרות ונעלם כלעומת שבא

כשכולם עזבו את בית הכנסת, הוא ניגש בחיל וברעדה לארון הקודש ופתח את דלתותיו. החלות לא היו שם! הוא היה מאושר כל-כך

לא קצרה הייתה הדרך לביתו של העשיר אך הוא לא התעכב לרגע. הוא היה בטוח כי ברגע בו יגיש לעשיר את המכתב, יתן לו הלה את כל הוצאות החתונה באופן מידי

כשהתקרבו לפיסגה גילו להפתעתם הרבה את מורם ורבם יושב על הארץ ובוכה בדמעות שליש כשהוא מתפלל לבורא העולם שיסלח לו על חטאיו

כשחזר לאחר כמה ימים, דחקו בו חבריו לספר להם מה אירע. "כשנכנסתי לחדרו של הרבי" סיפר החסיד, "הוא ביקש ממני לנסוע לכפר מסויים בו התגורר בעל אחוזה אנטישמי המפורסם באכזריותו"

בעיירה קטנה בבלרוס חי לו עשיר גדול שהיה, לא עלינו ולא עליכם, קמצן מושבע

חלפו רק כמה ימים כשרבי זושא הבחין שפניה של אשתו שוב עצובות. "מה אירע?" התעניין, "הלא כבר תפרת לעצמך שמלה חדשה?"

לא רחוק מהעיירה פשיסחה התגורר לו אדם כזה שנכנס בו שיגעון דומה: הוא האמין בכל ליבו שמפקד המשטרה בעיר הוא אליהו הנביא, וראש העיר הוא הוא המלך המשיח

"כיצד עושים זאת?" קרא הפרופסור בתמיהה. "הרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים עם ים גדול המפריד ביניהם?"

בחורף, כשהדרך היתה חלקלקה בשל השלגים העזים והקרח שהצטבר, היה על ההולכים להיטהר להקיף את ההר שכן טיפוס על השביל ההררי היה כרוך בסיכון של ממש

מעשה שהיה בעיירה חסידית בה אחד מן החסידים התדרדר ויצא לתרבות רעה. ראו זאת החסידים והחליטו להרחיק אותו

"מצאתי את הכסף, מצאתי את הכסף"! הכריז לפתע רבי זושא וכולם השתתקו

תוך כדי הליכה ושיחה עמוקה על ענינים העומדים ברומו של עולם, קטפתי עלים, מוללתי אותם באצבעותיי וזרקתי אותם לרוח

שודדים וגנבים היו שורצים בכל האזור ובעיקר במדבריות ובהרים, שלא היו מיושבים. המערות שימשו להם משכן ומחבוא ושודדי דרכים היו מלסטמים את הבריות ומטילים את פחדם על תושבי הערים

האר"י הקדוש התארח פעם אצל יהודי פשוט שאירח אותו בחום ובכבוד רב. לפני שנפרד ממנו שאל אותו האר"י: "כיצד אוכל לשלם לך עבור האירוח?"

אנשי הקהילה ביקשו לדעת כיצד להתייחס אליו. האם הוא אכן תלמיד חכם וצדיק או שמא הוא רק מעמיד פנים?

החסידים הזועמים מיהרו לצעוק עליו. "משוגע שכמותך!" הם קראו, "כיצד העזת להטריד את הרבי?"

בבית הכנסת במז'יבוז', עיר מגוריו של רבי ישראל הבעל שם טוב, פרצה מריבה בין שני מתפללים. בעיצומה של המריבה זעק אחד מהם על השני "הייתי קורע אותך כדג"

'שמע נא, שה קטנטן' אמר הזאב, 'אני רעב עד מאוד, ואני עומד לטרוף אותך. אך אין זה מן היושר שאטרוף אותך ללא אף סיבה. ספר נא לי איפוא על חטאיך'

בעיירה דנציג התגורר לו רב מכובד שנהג ללכת בכל בוקר לטיול רגלי ברחבי העיר. במהלך הליכתו הוא היה נוהג לקדם את כולם - גברים, נשים וילדים - בחיוך ובאיחול "בוקר טוב"

בפונדק קטן על אם הדרך, ישבו להם כמה חסידים והתחממו ליד התנור. הקבוצה כללה סוחרים מרחבי רוסיה ופולין שעשו את דרכם ליריד הגדול בעיירה לייפציג. חיש מהר הפך נושא הדיבור לגדולת רבם, כאשר כל אחד מהם משבח ומפאר את רבו

ישראל, החנווני הפשוט, לא הבין את יתר המאמר שעסק בנושאים קבליים עמוקים; אך את דברי הרבי על גמילות החסדים הוא שב ושינן לעצמו

כשרבי יחזקאל התבקש לפסוק בשאלות אלו, הוא פתר את כולן בהצלחה מלבד שאלה אחת לה הוא העניק פסק הלכה שגוי

רבים מהתושבים חשבו לעצמם כי בין כה וכה היא עומדת להחזיר את נשמתה ליוצרה... אולי עדיף שלא לחלל עליה את השבת?

שוב לא נגלה אליו סביו כבעבר. שאלות רבות הצטברו אצל רבי מנחם מענדל, והוא מאוד הצטער על כך שהוא לא זוכה לראות את סביו שישיב של שאלותיו

מדי יום חלף ברל, שואב המים הקשיש ליד בית המדרש כשעל כתפיו דליי המים. בכל פעם שרבי ישראל הבעל שם טוב ראה אותו, הוא היה שואל לשלומו. בדרך כלל הוא היה משיב "ברוך השם, תודה לא-ל" וממשיך בדרכו

בליל חורף קר עמד חייל על משמרתו וחשב לעצמו: אלו חיים יש לי? עליי לשמור בחוץ, במשך לילות קרים וארוכים... הלוואי והייתי מפקד פלוגה, אז חיי היו קלים בהרבה

המשתתפים החלו לכעוס. כמה מהם התרוממו כדי לקחת את הסיר מידיו בכוח, אך רבי שמואל הקדים אותם: הוא נטל את הסיר ורוקן אותו לתוך פח האשפה

פעם סיים יהודי את תפילתו ובחפזון רץ החוצה

לאכזבתו הוא הצליח לקבץ סכומים קטנים של כסף שבקושי הספיקו לו למעט מזון עבורו ועבור הסוס שרכש

הוא החל מסתובב מתחת לשולחן כשהוא מלקט פירורי לחם ושאריות מזון. הוריו המבוהלים ניסו להזכיר לו כי הוא לא תרנגול אלא אדם, בן מלך – לא פחות; אך הוא בשלו. השתגע המסכן ואין מרפא לו