לפני שהתפרסם שמו בעולם, היה רבי אלימלך מליז'נסק מתפרנס בקושי למחייתו. את רוב עתותיו הוא היה מבלה בבית המדרש כשהוא מתפלל ולומד.

אחד המתפללים שהבחין בכך החליט לסייע לאברך המתמיד. מדי שבוע הוא היה שם מטבע זהב בנרתיק התפילין של רבי אלימלך. וראו זה פלא! מאז שהתחיל לעשות זאת, עסקיו החלו לפרוח. הבין האיש כי רבי אלימלך הוא צדיק גדול והחל להגדיל את תמיכתו, וככל שתמיכתו גדלה עסקיו הצליחו יותר ויותר.

יום אחד חשב לעצמו אותו אדם:

הרי לרבי אלימלך יש רבי משלו, רבי דובער, המגיד ממעזריטש. אפסיק לתמוך ברבי אלימלך, אסע לרבי דובער ואתן לנו נדבה הגונה. אין ספק שעסקיי ישגשגו אף יותר!

אמר ועשה. בהזדמנות הראשונה שנקלעה לידיו הוא נסע לעיירה מעזריטש, נפגש עם הרבי והעניק לו סכום עתק כתרומה.

אך דווקא אז עסקיו החלו להתדרדר. כשחלפו הימים והוא ראה שהמצב לא משתפר, החליט לגשת לרבי אלימלך בעצמו כדי לשאול מדוע מזלו לא מאיר לו פנים כבעבר.

"אינני מבין, רבי" אמר האיש. "כשהייתי מעניק לך סכומי כסף עסקיי הצליחו, ואילו כעת כאשר אני תורם לרבך – מצבי הכלכלי בכי רע!"

השיב לו רבי אלימלך:

"כאשר היית תורם לי, ללא לערוך חישובים וללא בדיקה מדוקדקת האם אכן מגיע לי, היה בורא העולם גומל עמך חסד במידה שווה ומעניק לך עושר ללא חישובים.

"אך כאשר החלת לחשוב ולדקדק, החלו גם לדקדק עמך מן השמיים ולהעניק לך פרנסה רק לפי מעשיך ולא יותר."

(מתוך אוצר הסיפורים)