היה זה בי"ט בכסלו, התאריך בו הרבי הראשון של תנועת חב"ד השתחרר ממאסרו ברוסיה הצארית. בעיירה ליובאוויטש ישב רבי שלום דובער, הרבי החמישי, וחגג עם החסידים בשמחת היום.

אחד המשתתפים היה עשיר שהתגורר בעיירה אחרת, לא הרחק מליובאוויטש. בכל פעם שהוא היה מגיע לליובאוויטש, היה הרבי מבקש ממנו שיפעל למען היהדות בעירו, ייסד שיעורי תורה קבועים ויסייע ליהודי העיר.

השיב לו העשיר: "מי אני? כיצד בכוחי לפעול ולעשות משהו?"

אמר לו הרבי: "אכן, אתה צודק בשאלתך 'מי אני', אך שאלה זו צריכה להיאמר בזמן אחר... כאשר אתה בודק בסוף היום את הרווחים ומבחין כי הרווחת היטב, אינך שואל 'מי אני שמגיע לי להרוויח'... וגם אם חלף יום אחד בו לא הרווחת כפי שתכננת, מותר לך לצרף את הרווחים של יום האתמול ולשאול את עצמך 'מי אני'..."