חסיד אחד נסע לרבו לקראת חגי חודש תשרי. הוא נכנס לרבי ותחינה בפיו: בחלומו הוא ראה כי נגזר בבית דין של מעלה שאחד מבני משפחתו ימות באותה שנה! האם יכול הרבי להעניק לו ברכה ולהמתיק את רוע הגזירה?

הרבי הביט בו, נאנח ולא אמר מאום.

לאחר שעברו החגים והחסיד ביקש לשוב לביתו, הוא שוב נכנס אל הרבי כשהוא מבקש את ברכת הדרך. הפעם העניק לו הרבי ברכה והבטיח לו שמאום לא יארע לבני משפחתו.

"אך אמור נא לי" ביקש הרבי לדעת, "האם עשית משהו מיוחד לאחרונה?"

החסיד חשב וחשב ואז נזכר. "היה זה בעיצומו של יום שמחת תורה. כל החסידים רקדו ושמחו, רק אני עמדתי בצד, אפוף במחשבות קודרות על חלום הבלהות ועל האסון שעומד להתרגש על משפחתי...

"ואז אמרתי לעצמי: היום הוא יום שמחת תורה! עליך לשמוח! שטפתי את פניי וניגשתי לרקוד יחד עם החסידים."

"דע לך" אמר לו הרבי, "שבזכות שמחתך המתקת את כל הגזירות."