בעיירה קטנה אי שם חי לו צדיק אחד שהקדיש את כל חייו לעבודת הבורא: הוא היה מתפלל בדביקות, הוגה בתורה יומם ולילה ומסתפק במועט.

יום אחד ביקש הצדיק מבורא העולם לגלות לו מי יהיה שכנו בגן העדן. "סע לעיירה מסויימת, שם מתגורר אדם בשם פלוני – הוא יהיה שכנך בגן עדן" נאמר לו בחלום.

נסע הצדיק לאותה עיירה והתעניין אצל תושבי המקום לזהותו של האיש. האם הוא צדיק? תלמיד חכם? נותן מכספו לצדקה?

אך התושבים השיבו בשלילה. הוא אדם רגיל לחלוטין, הם אמרו. לא צדיק ולא תלמיד חכם; מעניק כמה פרוטות לעניים פה ושם אך לא משהו יוצא מן הכלל.

אולי הוא צדיק נסתר, חשב לעצמו הצדיק. הוא החליט לעקוב אחריו במשך כמה ימים ולראות כיצד הוא מתנהג. אך גם אז הוא לא הצליח להבחין באיזו תכונה רוחנית מיוחדת.

אמנם תכונה רוחנית מיוחדת לא הייתה לו, אך תכונה פיזית הייתה גם הייתה: הוא היה שמן במיוחד.

לאחר מספר ימים לא יכל להתאפק הצדיק. הוא ניגש לאותו אדם ושאל:

"מדוע אתה אוכל כל-כך הרבה?"

השיב לו אותו אדם:

"אגלה לך את האמת. אבי היה מאנוסי ספרד שנעצר על ידי האינקוויזיציה. הם עינו אותו בעינויים קשים ומרים כדי שימיר את דתו, אך הוא עמד בשלו למרות כל הייסורים.

"לפני שמת אבי הוא ביקש ממני לאכול הרבה, כדי שאם חלילה ינסה מישהו להמיר את דתי, יהיה לי כוח להתמודד עם הייסורים.

"בכל פעם שאני אוכל דמותו של אבי עולה למול עיניי. אינני אוכל סתם כך; אני אוכל כדי שאם חלילה אעמוד בנסיון אוכל לקדש את שמו של הבורא יתברך."