דרשן מפורסם הגיע פעם לעיירה ברידצ'וב זמן קצר לפני ראש השנה וביקש מראש הקהל רשות לנאום בבית הכנסת של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב. "לנאומיי יצאו שם בכל המדינה" הוא אמר, "והייתי שמח לנאום בבית הכנסת של רבי לוי יצחק."

"הייתי מרשה לך בשמחה לנאום בכל בית כנסת אחר" השיב ראש הקהל, "אך אם ברצונך לנאום בבית הכנסת של רבי לוי יצחק, עליך לבקש רשות ממנו באופן אישי."

באותם ימים, הדרשנים הנודדים היו נוהגים להוכיח את העם על חטאיהם כשהם משתמשים באיומים מפחידים כדי להחזיר את לב העם לתשובה. כמובן שהדבר לא מצא חן בעיניו של רבי לוי יצחק שהתפרסם כ"סניגורן של ישראל" ותמיד חיפש רק להמליץ טוב על עם ישראל.

"תוכל לנאום בבית הכנסת שלי בתנאי אחד: שבטרם תפתח בהרצאתך, אומר אני כמה מילים" אמר רבי לוי יצחק והדרשן הסכים ללא היסוס.

השמועה פשטה בעיר כי דרשן עומד לשאת דברים בבית הכנסת של רבי לוי יצחק, וכי הרב עצמו יאמר כמה מילים לפני הדרשה. כשהגיע היום המיועד נהר ציבור רב לבית הכנסת והאזין בשקיקה לדברי הפתיחה של רבי לוי יצחק.

הרב עלה אל הבימה ופתח בדברים.

"ריבונו של עולם! אנו עומדים ימים ספורים לפני ראש השנה, יום הדין. השטן ינסה לקטרג על עם ישראל ולספר בגנותם: אל תאמין לו, שכן בתורתך נאמר שאין לפסוק את הדין על פי עד אחד בלבד אלא רק על פי שני עדים.

"והנה בא דרשן זה לעירנו. אם הוא ידרוש בחסרונותיהם של עם ישראל ובחטאיהם, אל לך לקבל את עדותו כעד שני, שכן הוא משוחד! הוא עושה זאת רק כדי להתפרנס ולהשיא את שתי בנותיו הבוגרות!

"אך אם הדרשן ישבח את עם ישראל, מותר לך לקבל את דבריו. שכן ההלכה קובעת כי על פי עדות עד אחד ניתן לחייב שבועה, ואתה ריבונו של עולם כבר נשבעת לאבותינו שלא תעזבם ולא תטשם."

הדרשן, שהכין דרשה רווייה תוכחות ואיומים, נותר ללא אומר ודברים. לאחר כמה רגעים הוא הודה בבושת פנים בפני הקהל שלאחר הקדמתו של הרב לא נותר לו מה לומר וירד מן הבימה.

אחרי החג, רבי לוי יצחק גייס עבורו סכום כסף מכובד כעזרה לחתונת בנותיו.