כאשר התפרסם שמו של האר"י – רבי יצחק לוריא, מקובל מפורסם שהתגורר בצפת – כצדיק גדול שיודע להסתכל על אדם ולהציע לו תיקון לחטאיו, הגיע אליו רב ישיש בשם רבי משה גלנטי שהתגורר אף הוא בצפת. רבי משה ביקש מהאר"י שיביט עליו ויאמר לו כיצד עליו לתקן את דרכיו.

האר"י הביט בו ואמר:

"אני רואה כי נכשלת בחטא של גזל."

"גזל?" לא הבין רבי משה. "הלא מעולם לא עסקתי במסחר. כל ימיי אני יושב בביתי ועוסק בתורה. את מי גזלתי וכיצד גזלתי?"

אך האר"י בשלו. "אינני יודע מה לומר לך, אך בשמיים יש עליך פגם של חטא גזל."

הלך רבי משה המודאג ושלח שליח שיכריז בכל רחבי העיר: לו יש איש או אישה שהוא חייב להם סכום כלשהו, אפילו הסכום הפעוט ביותר, יופיעו נא לפני רבי משה והוא ימהר לשלם להם את חובו. למרות ההכרזות, איש לא הופיע.

חלפו כמה ימים, ואישה זקנה נקשה בדלת ביתו של רבי משה.

"שמעתי שכבוד הרב מחפש נואשות אחר מישהו שהוא חייב לו סכום כסף וחשבתי לעצמי אולי אותי אתה מחפש. אמנם מדובר בסכום פעוט כל-כך, אבל בכל זאת..." אמרה האישה.

"אשמח מאוד אם תאמרי לי במה מדובר" השיב הרב גלנטי.

"ובכן, לפרנסתי אני מתעסקת בעיבוד צמר. ישנם נשים רבות בעיר שעושות זאת, אך אני מומחית גדולה בתחום ולפיכך הסכום שאני נוטלת עבור עבודתי גבוה במעט. פעם הביאה לי זוגתך הרבנית צמר לעיבוד, ולאחר שסיימתי להכין את הצמר היא סירבה לתת לי את הסכום שביקשתי ונתנה לי את הסכום המקובל בשוק. מעולם לא חשבתי לבוא ולתבוע את הכסף שכן מדובר בסכום פעוט."

ללא היסוס, ניגש רבי משה ושילם לה את הסכום המדובר. ובפעם הבאה כשראה אותו האר"י, אמר לו: "סר מעליך חטא הגזל שהיה על ראשך."