פעם אחד מאחייניו של רבי צבי הירש מזידיטשוב נפל למשכב. המשפחה כולה נשאה תפילה לשלומו, אך מצבו הלך והתדרדר מרגע לרגע.

רופא הוזעק למיטת החולה, והוא קבע כי ככל הנראה האחיין עומד להשיב את נשמתו ליוצרה.

הדודים ביקשו ליידע את אחיהם, הצדיק רבי צבי הירש. אך הייתה זו השעה הקבועה בה רבי צבי הירש היה מסתגר בקומת הגג, מקדיש את זמנו ללימוד התורה. איש לא העיז להפריעו; מי ילך לבשר לו על ההרעה במצב אחיינו כדי שהוא יוכל להתפלל עליו?

החליטו לשלוח את אחד האחיינים, נער קטן שהיה חביב במיוחד על הצדיק.

לקח הנער נר בידיו, טיפס ועלה אל קומת הגג. כשהגיע ליד חדרו של רבי צבי הירש, השתעל כדי לעורר את תשומת ליבו.

"נו?" שאל רבי צבי הירש כשראה את אחיינו.

"בשורות טובות בפי! מצבו של האחיין החולה השתפר, אך הוא עדיין זקוק לתפילותיך. האם תוכל להעתיר עבורו בתפילה כדי שהוא יחלים לחלוטין?"

אורו פניו של הצדיק והוא הורה לנער להיכנס לחדרו. שם נתן לו צמחים שונים ואמר: "אמור לאם הילד שתחלוט את הצמחים במים חמים ומן המשקה תתן לחולה, ובעזרת ה' הוא יבריא עד מהרה."

אב הילד מיהר למלא אחר הוראות הצדיק והשקה את החולה את התה בכפית. לא חלף זמן רב והנער פתח את עיניו; כעבור שעות ספורות בלבד הוא הבריא לחלוטין!

מאוחר יותר אמר רבי צבי הירש לאחיו:

"עליך ללמוד מבנך חסיד מהו. אתה, בדאגתך גרמת גם לי לשקוע בעצבות. אך הוא ידע כיצד לרומם את רוחי ותודה לא-ל ידעתי מה לעשות כדי לרפא את הילד."