חסיד אחד החליט לבקר את רבו. היה זה מסע ארוך אל העיר בה התגורר הרבי, והיה עליו לעצור ללינת לילה באכסניה. למזלו, רוב האכסניות במזרח אירופה נוהלו על ידי יהודים ולפיכך היה לו היכן לעצור, להשיג אוכל כשר ולהתעדכן בחדשות האחרונות.

החסיד הגיע בשעת ערב מוקדמת אל האכסניה והסב אל השולחן עם שאר הנוסעים. הם שוחחו בדברי תורה ושמחו שחסיד תלמיד-חכם הצטרף לשיחתם. הם סיפרו על העיירות בהן הם התגוררו, על מצב העסקים ועל משפחותיהם כפי שתיירים נוהגים לעשות.

בבוקר המחרת קם החסיד והתפלל את תפילת שחרית יחד עם שאר האורחים. האורחים התפללו מהר מאוד והתפילות נשמעו כמלמולים בלתי ברורים ולא מובנים.

לאחר שהסתיימה התפילה ניגש החסיד לאחד האורחים ואמר לו: "מה'תה'לך'לסות'ום?"

"סליחה, מה אמרת?" לא הבין האורח. שב החסיד ואמר לו, "מה'תה'לך'לסות'ום?" האיש הביט בו. "סליחה, אבל עדיין אינני מבין את שאלתך!" "כמובן שאינך מבין!" השיבו החסיד. אמרתי, "מה אתה הולך לעשות היום?" אבל אמרתי את זה מהר ובצורה ממולמלת בדיוק כמו שמלמלת את מלות התפילה....

"אתמול", המשיך החסיד את דברי התוכחה שבהם פתח, "כאשר ישבנו כולנו סביב השולחן ושוחחנו על המתרחש בעולם, יכולתי להבין כל מלה מן השיחה. אבל הבוקר, כל מה ששמעתי היו צלילים בלתי מובנים. האם כך אתה מדבר עם מלך המלכים, עם האלוקים, בורא העולם?"

האיש הבין את המסר שבדברי החסיד והתנצל. כל הנוסעים שעמדו במעגל סביב החסיד הבטיחו להתפלל אחרת מאותו יום ואילך. רבים מהם היו בורים ועמי הארצות שלא הבינו את מילות התפילה, אך הם הבטיחו להשתדל.

לאחר-מכן הם אכלו ארוחת בוקר ויצאו איש איש לדרכו.

החסיד ביקר את הרבי, ניצל כל רגע ולבסוף עשה את דרכו חזרה לביתו. הוא היה שמח ומאושר כי בקרוב יראה את אשתו היקרה ואת בנם הקטן אליו הוא מאוד התגעגע.

כאשר פתח את דלת ביתו, בירך את אשתו בחום וניגש ישר לעריסת בנו. התינוק הושיט אליו את זרועותיו השמנמנות הקטנות ומלמל: "גווווווההההאאאאגווגוו". "הו, ילדי החמוד", אמרה אשת החסיד, "אתה רוצה חלב! בוא!" לקחה אותו בזרועותיה ויצאה אל המטבח.

החסיד נדהם. "איך ידעת מה הוא רוצה? הצלילים האלה שהוא עשה – 'גווווווההההאאאאגווגוו' – נשמעים לי אותו הדבר בדיוק!"

"אך לא לי!" קראה אמו של התינוק בחיוך. "אני נמצאת אתו יום ולילה, ולכן אני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון ומה הוא רוצה עם כל ה"גווו" ו-"גההה" השונים שלו..."

"אתה יודע", היא המשיכה לחשוב בקול רם, "חשבתי על כך כשהתפללתי. אנו ילדיו של האלוקים, והוא יודע מה אנחנו רוצים ממנו. אפילו אם דיבורנו אינו מושלם או שלא תמיד אנו מבינים את המילים, כל עוד אנו מתפללים מכל הלב – הוא מאזין לתפילותינו..."