רבי אברהם בנימין שרייבר, מחבר הספר כתב סופר, היה מאושר. לאחר שהשקיע שנים במאבק למען מערכת החינוך היהודית, הממשלה האוסטרו-הונגרית העבירה חוק המכיר בזכות הקהילה היהודית למערכת חינוכית דתית משלה.

הוא החליט לערוך סעודת הודיה ענקית אליה הזמין את רבנים, תלמידי חכמים ומנהיגי הקהילה.

יתכן שמעולם לא הייתה אסיפה דומה לזו בפרסבורג. במהלך הערב עלו הרבנים בזה אחר זה ונשאו דברי תורה מאלפים. השעות חלפו מבלי משים. המאכלים והמשקאות תפסו מקום משני ובקושי נחרתו בתודעתם הנשגבה של הנוכחים בהתכנסות מיוחדת זו.

השמחה גדלה כאשר גם הכתב סופר מכיסאו והחל לדבר בהתרגשות. ללא כל הקדמה הוא הכריז שלכבוד האירוע ברצונו לשתף את הנוכחים במשהו מיוחד. לא רק שהם מעולם לא ראו זאת, אלא הם גם מעולם לא דמיינו שזה קיים.

כשכל העיניים והאוזניים מכוונות אליו, הוא הוציא את ארנקו והוציא ממנו חפץ זעיר עטוף במשי. כשהסיר בזהירות את העטיפה, יכלו כולם לראות שזה מטבע כסף קטן ועתיק.

"רבותיי", הוא אמר, "זקניי, מוריי וידידיי. אתם מביטים במחצית השקל אמיתית אשר נתרמה לבית המקדש לפני אלפיים שנה (על-פי שמות ל, יא–טז, שמות לח, כה–כח; משנה, מסכת שקלים וכו'). ירשתי אותה מאבי הקדוש זצ"ל, היה זה אוצר סודי במשפחתנו מזה דורות רבים. אינני חושב שקיים בעולם עוד אחד כזה כיום. עד ערב זה, מעולם לא חשבתי להציגו בפומבי".

כל הנוכחים לטשו עיניים בתדהמה. מחצית שקל מתקופת בית המקדש! כולם רצו לגעת בו, לחוש אותו, לבחון אותו מקרוב. המטבע עבר מיד ליד. דיונים נלהבים התעוררו בכל החדר באשר למשקלו, לצורתו ולאופן השימוש בו. הקולות הלכו וגברו.

לפתע חדר קול רך מבעד להמולת הוויכוחים המלומדים. רב אחד שעדיין לא ראה את המטבע מקרוב, שאל היכן הוא. איש לא יכול היה לענות לו. המטבע נעלם!

כולם החלו לחפשו בבהלה. הם גיששו על פני כל הרצפה ובדקו תחת הכלים ודברי מזון שנותרו על השולחן. המטבע יקר המציאות, הפריט בעל הערך שלא יסולא בפז, לא נמצא בשום מקום.

דממה ירדה על החדר ההומה אדם. כל העיניים פנו אל המארח הנכבד. ניכר היה בו בכתב סופר שהוא נרגז ומודאג ביותר. פניו היו חיוורים כשלג נוכח אבדן המטבע הייחודי שנשמר בידי משפחתו במשך דורות רבים כל כך.

הוא עמד במקומו, הביט על סביבותיו ופנה שוב אל הנוכחים. "רבותיי, ישמור השם מלחשוב שאני חושד במי מבין האנשים הנכבדים שבחדר זה בעבירה על מצווה מפורשת בתורה. אך כולנו היינו כה עסוקים בניתוח מחצית השקל ומשמעותו, שאולי בטעות מישהו בלבל בינו לבין מטבע רגיל מתקופתנו והחליק אותו בטעות לכיסו. אין לנו ברירה. עם כל הכבוד, עליי לבקש מכולם לרוקן את כיסיהם ואת ארנקיהם כדי שנוכל להחליט אם תאונה כזו אכן קרתה".

כולם הסכימו מיד. הם הבינו היטב את עדינות המצב. אך אז נשמע קול מפאתי החדר. היה זה אחד מתלמידי החכמים המבוגרים ביותר בבית שהיה מנהיג רבני חשוב בהונגריה במשך למעלה מארבעים שנה. "אני מתנגד לחיפוש כזה", הוא קרא. "מוטב להמתין כרבע שעה, ואולי בזמן זה המטבע ישוב ויופיע".

הכתב סופר רחש כבוד רב לחכם הנכבד. הוא הסכים להצעתו זו. חלפה רבע השעה תוך מתח ניכר, אך לא נראה אף סימן למקום הימצאו של המטבע.

"בסדר", אמר הכתב סופר, "בואו נרוקן את כיסינו זה בפני זה, כפי שהסכמנו כבר".

להפתעת כולם התנגד שוב הרב הקשיש ודרש עוד המתנה של רבע שעה. הכתב סופר הסכים לכך, ושוב ישבו כולם והמתינו בקוצר רוח שתעבור רבע השעה השנייה. המתח הלך וגבר ונעשה מוחשי מרגע לרגע. כמה מן האורחים הביטו במרירות ברב הזקן שגרם לעיכוב, בחושדם שהוא עצמו זה שהכניס את המטבע לכיסו וביקש זמן נוסף כדי לחשוב על רעיון איך להשיבו בלי שיגלוהו.

לבסוף עבר הזמן. כמו קודם, עדיין לא נראה אף סימן למקום הימצאו של המטבע. הכתב סופר קם שוב ממקומו. בקולו נשמעו צער וחוסר סבלנות. "רבותיי, אני רוחש כבוד רב לעמיתנו הנכבד, אך איננו יכולים עוד לדחות את החיפוש. עליו להתחיל מיד".

למרות שכמעט ציפו לכך, בכל זאת נדהמו כולם כשהרב הזקן נעמד שוב ודרש להפסיק את התהליך. הפעם רעד קולו ודמעות זרמו במורד לחייו כאשר פנה בדברים אל הכתב סופר: "אנא, רבי, זכור את האהבה הגדולה ששררה בין אביך זצ"ל לביני, ובוא נמתין חמש עשרה דקות נוספות. אם המטבע לא נמצא עד אז, אני מסכים שנפעל לפי הבנתך".

הכתב סופר היסס לרגע, ואז הניד בראשו לאות הסכמה. המתח בחדר גבר שוב. הרב הזקן עמד בפינת החדר, שפתותיו נעות מהר בתפילה חרישית. הכתב סופר ישב בקצה האחר של החדר, פניו חיוורים מאוד וחרושי דאגה. נראה היה שהוא עומד להתעלף. האורחים המתינו בעצבנות לראות מה יקרה. רבים ציפו שהרב הזקן יתוודה על הגניבה.

פתאום הופנו עיניי הכל אל הדלת. צעדי ריצה נשמעו בחדרון המוביל לאולם הגדול שכולם ישבו בו. הדלת נפתחה והגיע עוזרו של הכתב סופר. "חדשות טובות!" קרא. "המטבע נמצא".

הקהל הנרגש סער לכיוון העוזר. כולם רצו לראות במו עיניהם כי המטבע אכן נמצא. המתח העז התפוגג בבת אחת. חלף זאת נשמעו קולות רמים הקוראים "תודה לא-ל", "ברוך השם", וכן הלאה. מעל כל ההמולה ניתן היה לשמוע את קולו המצלצל של הכתב סופר, הדורש שעוזרו יספר לכולם כיצד מצא את המטבע היקר. הקהל השתתק. כולם פנו לעוזר, ממתינים במתח לשמוע את תשובתו.

הוא חייך. "כשראיתי שכולם כל כך עסוקים בשחה על מחצית השקל, החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי להתחיל לנקות את האולם. הזזתי את המפות וניערתי אותן מעל פח האשפה כדי להפטר מן הפירורים ושאריות האוכל. כששמעתי שהמטבע אבד, דאגתי שמישהו שם אותו על אחד השולחנות ושבטעות השלכתי אותו עם שאר האשפה. הלכתי אל ערימת האשפה והתחלתי לסנן את הר הפסולת. לבסוף קלטה עיני דבר-מה נוצץ. הנה האוצר שמצאתי באשפה", אמר ונתן את הממצא היקר לבעליו.

לאט לאט נרגע הקהל והסדר הושב על כנו. רוב האורחים שבו למקומותיהם. הרב הקשיש ביקש את רשות הדיבור.

"ידידים יקרים", הוא פתח ואמר, "אני בטוח שכולכם מחכים להסבר ממני על שלוש דרישותיי לדחיית החיפוש.

בדיוק כמו מארחנו הנכבד, גם לי יש מחצית השקלי מתקופת בית המקדש! גם הוא הועבר מדור לדור במשפחתי, בדיוק כפי שהיה במשפחתו. היום, לכבוד אסיפה חגיגית וחשובה זו, החלטתי להפתיע אתכם בכך שאציג אותו לפניכם, אך ראש הישיבה הנכבד הקדים אותי והראה את המטבע שלו, והכריז כי הוא ייחודי בכל העולם. לא רציתי להוריד מעוצמת הכרזתו, ולכן השארתי את מחצית השקל שלי בכיסי.

כעת, תארו לעצמכם, עמיתים נכבדים, מה היה קורה אילו היה נערך חיפוש לפי הוראות מארחנו. המטבע בכיסי היה מזוהה מיד, ובוודאי שהייתם חושדים בי שגנבתי אותו. לכן ניסיתי ככל שביכולתי לעכב את התהליך, וכל הזמן הזה התפללתי לכבוד זכרו של החתם סופר זצ"ל שלא איחשף למבוכה איומה שכזו. תודה לא-ל, תפילתי נענתה".

לסיכום דבריו הוציא הרב המבוגר את מחצית השקל מכיסו והעביר אותו לקהל המוקסם. בעודו עובר מיד ליד, נדהמו כולם לראות שהיה זה מטבע זהה לגמרי לזה של ה"כתב סופר".

הערב המרגש הגיע לבסוף לסיומו. לפני ברכת הסיום, קם הכתב סופר לשאת דברים בפעם האחרונה, ודבריו שבו והפתיעו את קהל השומעים.

"רבותיי, אני באמת מאמין שתכליתה הפנימית של אסיפה גדולה זו הייתה שכולנו נקבל פרספקטיבה עמוקה יותר על משמעותה העמוקה של הצהרת המשנה, הוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות א, ו). אילו היה החיפוש נעשה והמטבע היה מתגלה בכיסו של חברנו הנכבד, האם מישהו בחדר זה היה יכול לומר בכנות שלא היה מניח שהוא גנב את המטבע שלי – במיוחד אחרי שהשפעתי עליכם באומרי שאין עוד אחד כזה בעולם כולו?

"אך המשנה מלמדת אותנו כי יש לדון אדם לכף זכות. גם אם לכאורה העובדות מוכיחות אחרת, עדיין יש לדונו לכף זכות."


הערה ביוגרפית:

רבי אברהם בנימין שרייבר (1815 – 1875), הידוע בכינויו ה"כתב סופר", היה בנו של גדול התורה המפורסם, ה"חתם סופר", רבי משה שרייבר (1762–1839) וממשיכו כראש ישיבת פרסבורג, הישיבה היוקרתית ביותר באימפריה האוסטרו-הונגרית והגדולה ביותר בכל אירופה.