בזמן מגוריו בעיירה סלוצק, חלף פעם רבי ישראל הבעל שם טוב ליד בית מדרש בו ישבה קבוצת תלמידי חכמים שהתפלפלו בהתלהבות בדברי תורה.

העיר רבי ישראל: "בית המדרש מלא כל-כך בדברי תורה, כך שלא נותר בו מקום ואינני יכול להיכנס אליו!"

לאחר-מכן הוא הסביר את דבריו.

"הזוהר אומר כי לכל מצווה יש שני כנפיים הנושאים אותה מעלה, אל בורא העולם. כנפיים אלו הם יראת האלוקים ואהבתו. אך קבוצת תלמידים זו התפלפלה בלימוד למען הנאתם האישית בלבד; הם עשו זאת ללא אהבה וללא יראה לאלוקים.

"ללא כנפיים, לא יכלה התורה להתרומם אל-על. היא נותרה מטה, בבית המדרש ומילאה כל מקום פנוי."