"רבי, רבי, יש לי שאלה הלכתית דחופה!" היהודי שנכנס לבית המדרש של רבי יצחק אייזיק מהומיל היה עגלון העיירה. סביב לשולחנו של הרב ישבה קבוצת תלמידים שעקבה בסקרנות אחר המתרחש.

"שאל בני" השיב רבי יצחק אייזיק ברוך.

"כפי הידוע לכבוד הרב, אני כהן. וכעת באה אישה גרושה המבקשת שאסיע אותה לעיירה הסמוכה. ובכן, אמנם לא למדתי הרבה בחיי אך אני יודע היטב כי אסור לכהן לקחת גרושה. אך היא מוכנה לשלם במיטב כספה. האם מותר לי לקחת את האישה למחוז חפצה?"

התלמידים כמעט ולא עצרו בעד צחוקם. התורה אוסרת לכהן שלא לקחת גרושה לנישואין, לא לנסיעה מזדמנת בעגלה!

אך הרב לא חייך.

"זו שאלה רצינית, בני" הוא אמר לעגלון התמים וניגש אל הספריה ממנה הוציא כמה ספרים עבי כרס. הוא עיין בכובד ראש בספרים ולאחר-מכן פנה אל העגלון:

"האם אתה נוסע לבדך, או שיש לך עוזר?"

"יחד עמי נוסע אדם נוסף שתפקידו לעזור לי במלאכתי" השיב העגלון.

"אם כן, מותר לך לקחת את הגרושה למחוז חפצה" פסק הרב לרווחתו של העגלון.

התלמידים הנדהמים למדו לקח חשוב: כיצד צריך רב להתייחס אל הפונים אליו, גם כשבפיהם שאלות פשוטות הנובעות מחוסר ידע.