אורח נכבד עמד להגיע לביתו של רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד תנועת חב"ד: הצדיק רבי שלמה מקרלין. בני הבית ביקשו להכין עבורו סעודה מפוארת, אלא שכאן התעוררה מחלוקת בין האם והבת. הבת, פרידא, הייתה אחראית על הבישולים בבית והיא ביקשה לעשות זאת גם הפעם; האם לעומת זאת טענה כי היא רוצה לזכות לבשל לכבודו של האורח הדגול.

העניין הובא להכרעה בפני רבי שניאור זלמן שפסק: את הארוחה תבשל האם והרעיה, בעוד הבת תמליח את התבשילים. כך לכולן תהיה זכות בהכנות ובבישולים.

הכול התנהל כמתוכנן, אלא שמכורח ההרגל גם הרבנית המבוגרת המליחה את התבשיל, מה שגרם לאוכל להיות מלוח מדאי ולא אכיל.

כשהוגש האוכל לשולחן, טעם רבי שלמה מעט ומשך את ידיו אך רבי שניאור זלמן אכל כרגיל.

"מדוע אינך אוכל?" שאל רבי שניאור זלמן את אורחו שהסביר כי האוכל מלוח מדאי. "האם לא הבחנת בכך?" הקשה רבי שלמה.

"מן היום שנסעתי אל הרבי, המגיד ממעזריטש, איבדתי כל טעם באוכל" הסביר רבי שניאור זלמן.