רבי דובער שניאורי, האדמו"ר השני של תנועת חב"ד-ליובאוויטש, היה מבקש מחסידיו לנסוע לעיירות ולהרצות בפני היהודים רעיונות מתורת החסידות.

פעם בא אליו אחד מן החסידים בשאלה:

הוא מקיים את ציווי הרבי ואומר דברי חסידות ברבים, אך נאומו המוצלח גורם לו להכיר במעלותיו שלו. אולי עליו להפסיק בנאומים אלו ולא להיכשל בחטא הגאווה, חלילה?

השיב לו הרבי (באידיש):

"א ציבעלע זאל פון דיר ווערן, אבער חסידות זאלסטו חזר'ן!" – עליך אפילו להפוך לבצל, ובלבד שתוסיף ותאמר דברי חסידות!

והרבי מליובאוויטש הסביר זאת כך:

בצל הוא ירק חריף. מצד אחד הוא מוסיף טעם טוב באוכל. אך אם אוכלים ממנו יותר מדאי הוא גורם לדמעות. כך גם ההכרה העצמית במעלות האדם – מעט מכך יכול להביא לתוצאות טובות, אך אם הדבר נעשה במידה מוגזמת זה עלול להביא לתוצאות הפוכות. אך סיפור זה מוכיח כי על האדם לפעול למען הזולת ולא להתנהג בשפלות של שקר.