הוא היה תלמיד חכם שהקדיש שעות רבות ללימוד תורה. יום אחד הוא מצא בספר קבלה עתיק כי מי שיתענה 'תענית דיבור' ולא יוציא מפיו דיבור חולין במשך ארבעים יום וארבעים לילה, הוא יזכה להשראת רוח הקודש ויוכל לראות דברים נסתרים.

הוא לא חשב פעמיים. הוא התכנס בחדרו והקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה; הוא נמנע מלצאת אל הרחוב כדי שלא ייכשל בדיבור של חולין. תקופה זו הייתה קשה עבורו אך בסופו של דבר היא הגיעה לסיומה. ביום הארבעים בלילה הוא חיכה בקוצר רוח כי רוח הקודש תשרה עליו, אך מאום לא אירע!

מאוכזב ומבולבל הוא עשה את דרכו לרבי ישראל מרוז'ין, רבי חסידי מפורסם שגר לא הרחק משם.

כשהגיע לרוז'ין, היה רבי ישראל עושה את דרכו אל מחוץ לעיר. הוא עמד ליד מרכבתו וליטף את ראשו של הסוס שוב ושוב.

תלמיד חכם זה לא יכל להתאפק. "יאמר לי רבי, האם זה מתאים כי רב חסידי גדול כמוך ילטף את ראשו של הסוס?"

"אין זה סתם סוס" השיב לו רבי ישראל תוך שהוא מביט בו. "במשך ארבעים יום וארבעים לילה, הסוס לא הוציא ולו דיבור חולין אחד מפיו."