עשיר אחד היה זקוק לרכוש שוורים לחרישה עבור קרקעותיו הרבות. נטל עמו ארנק תפוח שהיה מלא במאה דינרים ועשה את דרכו אל השוק בעיירה הסמוכה.

בדרכו פגש את אליהו הנביא זכור לטוב שהתחפש לעובר אורח. "לאן אתה הולך?" שאל אותו אליהו, והעשיר השיב כי הוא הולך לרכוש שוורים בשוק. "אמור 'אם ירצה השם', תוכל להשיג את השוורים בשוק רק אם בורא העולם ירצה בכך" אמר אליהו.

"בין אם ירצה האלוקים ובין אם לא, הכסף בידי ואת השוורים ארכוש!" השיב העשיר בנחישות.

לא השיב לו אליהו ולא כלום. בדרך נפל הארנק מכיסו של העשיר. כשהגיע אל השוק, בחר שוורים משובחים אך כשביקש לשלם גילה שהכסף נעלם ואיננו. באכזבה ובבושת פנים הוא שב לביתו.

למחרת שוב נטל עמו העשיר ממון והלך לעבר השוק. הפעם הוא בחר להחזיק את הכסף בידו על-מנת שהכסף לא ייאבד.

הפעם התחזה אליהו לאדם זקן.

"להיכן אתה הולך?" – שאל אליהו.

- "לשוק, לרכוש שוורים."

- "אמור נא 'אם ירצה השם."

- "וכי מדוע אומר זאת? יש לי כסף ואני עומד לרכוש שוורים בין אם השם בכך ובין אם לא!"

בדרך התעייף העשיר ועצר בצד הדרך למנוחה קלה. כשהתעורר – היו ידיו ריקות... אליהו נטל את צרור המטבעות והחביאו.

ביום השלישי למד העשיר את הלקח. הוא שוב הצטייד בכסף אך הפעם, כששאל אותו אליהו הנביא למעשיו, השיב: "אני עומד לרכוש שוורים, אם ירצה השם."

"שיהיה לך בהצלחה!" איחל לו אליהו מכל הלב והשחיל לכיסו את מאתיים הדינרים שלקח ממנו קודם לכן.

אותו יום היה אחד הימים המוצלחים ביותר בחייו של העשיר. הוא ביצע עיסקות רכישה מוצלחות ושב הביתה שמח וטוב לבב. אך את המסר העיקרי הוא לא שכח: בכל מצב יש לבקש את ברכתו של בורא העולם.

(מעובד על-פי אוצר מדרשים)