חשכה אפפה את רחובותיה השקטים של קרלין שברוסיה. כל התושבים היהודים מיהרו לנעול עצמם בתוך בתיהם. ממשלת רוסיה הוציאה צו שאסור לאף יהודי להימצא ברחובות אחרי רדת החשכה.

חסיד נלהב אחד – תלמיד של רבי אהרן מקרלין – התקשה ביותר לציית לצו זה. באחד מלילות הכפור נמלא החסיד ברצון כביר לראות את רבו ולהתחמם בזיו קודשו. על אף הסכנה שבדבר, נמשך האיש כבעבותות אל ביתו של הרבי.

החסיד עשה את דרכו חיש מהר דרך רחובותיה הריקים של קרלין, כשבידו הוא אוחז ספר תהילים.

לפתע פתאום הוא גילה שוטר רוסי החוסם את דרכו. ידיו נכבלו באזיקים וללא אומר ודברים הוא הושלך לבית המעצר.

"כנראה שמן השמיים לא רצו שאראה את רבי אהרן", חשב לעצמו החסיד, "אך לפחות ספר התהילים היקר שלי נשאר עמדי", והוא החל לקרוא תהילים בחום ובדבקות, פסוק אחר פסוק, פרק אחר פרק.

תפילתו עלתה והגיעה השמימה, אך אז לפתע חטפו זוג ידיים את ספר התהילים בפראות מידיו של החסיד...

החסיד נותר בשלוותו. "הם לא איפשרו לי לראות את רבי, והם גם לקחו את ספר התהילים שלי" לחש לעצמו, "אך דבר אחד הם לא יכלו לקחת ממני: את היותי יהודי!" גל של שמחה שטף אותו, הוא נעמד ופצח בריקוד סוער.

שומר הכלא הציץ בו בתימהון שהתחלף עד מהרה בכעס: "צא מכאן מיד!" צעק. "בכלא קטן זה אין מקום למשוגעים!"

החסיד לא ביזבז רגע ומיהר לרוץ לבית רבו. כשנכנס, בירך אותו רבי אהרן בחום לשלום. "אם אדם שמח בכך שהוא יהודי" אמר לו, "הוא יכול להינצל מכל צרה!"