קבוצת חסידים ישבה פעם יחדיו בהתוועדות (התכנסות חסידית) בעיירה ליובאוויטש, כשלפתע אחד מהם נקרא אל הרבי, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן שהתפרסם בכינויו ה"צמח צדק." החסיד מיהר לחדרו של הרבי וזמן קצר לאחר מכן הוא נעלם.

כשחזר לאחר כמה ימים, דחקו בו חבריו לספר להם מה אירע.

"כשנכנסתי לחדרו של הרבי" סיפר החסיד, "הוא ביקש ממני לנסוע לכפר מסויים בו התגורר בעל אחוזה אנטישמי המפורסם באכזריותו, ולומר לו: 'הרבי אמר שהגיע הזמן לחזור בתשובה'. מתברר שבעל האחוזה היה יהודי שהתרחק ממורשת אבותיו.

'ידעתי כי בעל האחוזה הקיף את ביתו המפואר בכלבים אכזריים שללא ספק יתקפו אותי. כשסיפרתי לרבי על פחדיי, הוא הפקיד בידיי שם קדוש מתורת הקבלה, והורה לי לחשוב עליו כשאהיה בשטח האחוזה. הרבי הבטיח לי שלא יארע לי מאום ויצאתי לדרך באופן מידי.

"כשהגעתי לאחוזה קיימתי את דבריו של הרבי והופתעתי לגלות שהכלבים אפילו לא נבחו. נכנסתי ישירות אל האחוזה ולחדרו של האדון והעברתי לו את דברי הרבי. פניו השתנו ונראה היה כאילו התעורר משינה עמוקה. הוא הגיב ב'כן, כן, שמעתי את דבריך.' פניתי אחור ועשיתי את דרכי בחזרה לליובאוויטש, וכבר ברגע בו יצאתי מחצר האחוזה שכחתי מיד את השם הקבלי."

במהלך הימים שלאחר מכן פשטו השמועות שבעל האחוזה האנטישמי נעלם באורח מסתורי. חיפושים קדחתניים שנערכו אחריו העלו חרס, והקהילה היהודית נשמה לרווחה.

באותם ימים הופיע בליובאוויטש אדם לבוש בלויי סחבות. הוא לא דיבר עם איש, רק ישב בבית הכנסת כשהוא מעביר את זמנו בתורה ובתפילה. איש לא הכיר אותו אך היו כמה שהתלחשו כי הוא-הוא בעל האחוזה שנעלם...

חסידים קשישים ניגשו אל הרבי הצמח צדק ושאלו אותו: "רבי, אם יכלת להחזיר בתשובה אפילו אדם שכזה, מה עלינו? הרי גם אנו מנסים להתקרב לבורא העולם ולהתחרט על המעשים הלא טובים שעשינו, מדוע אין הרבי מעורר אותנו לתשובה מהירה שכזו כפי שעשה הרבי לבעל האחוזה?"

"כאשר רועה רועה את עדרו" השיב להם הרבי במשל, "הוא מוודא כי כל הכבשים הולכים בדרך הישר. אילו היה רץ אחרי כל כבשה תועה, הוא היה מותש לחלוטין תוך זמן לא רב! במקום זאת, הוא עומד במקומו וקורא לכבשים הטועות כדי שתשובנה אל העדר.

"אך כאשר כבשה נופלת לבור עמוק, אין לרועה כל ברירה והוא חייב ללכת בעצמו ולהביאה חזרה אל העדר..." סיים הרבי את דבריו.