אחרי כמה ימים הציע החכם לנסיך-התרנגול, שכעת חזר להתהלך זקוף כמקודם, שיעברו לגור בתוך הבית, כי בעיר גדולה אחרת שהוא מכיר, תרנגולים אינם חיים בלולים אלא בארמונות מלוכה
בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על-מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים
מתוך יומנו של הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן
רבי יוסף יצחק פעל ללא לאות להפצת ושימור היהדות תחת השלטון הקומוניסטי. תוך כדי מסירות-נפש הוא פתח ישיבות, בתי-ספר יהודיים, מקוואות טהרה ובתי-כנסיות. ב"אשמה" זו הוא נעצר ונידון למוות
בדרכו חזרה לבית המדרש, הבין התלמיד מה עשה: אחרי הכל, האם אין לימוד התורה אמור להוביל לקיום מצוותיה? הרי זה עתה החמיץ הזדמנות לקיים את המצווה האלוקית של כיבוד אם?
תכשיט זה היה נושא לגאווה גדולה בקרב נשות הקהילה, ונערות עניות שאין להן לבוש הולם היו בוכות מבושה ביום חתונתן וכמה מהן אפילו נמלטו כדי להימנע מן המבוכה הכרוכה בדבר
הוא פתח בחיפזון את כפתורי מעילו ושמט את הארנקים על הקרקע. הוא נשטף בתחושת הקלה. הוא ידע כי יהיה צריך לשלם חובות רבים וכי עתידו עומד בסימן שאלה, אולם אמונתו באלוקים נתנה לו את הכוחות
אלה מן הכפר שהצטרפו לתהלוכה, המתינו בקוצר רוח לראות מה יעשה. המקומיים תהו בליבם: האם האיש הקדוש יביט לעבר מקור אומללותם ויהפוך אותו לגל של עצמות מפוייחות?
"מי יודע כמה חודשים יחלפו בטרם יגיע שוב יהודי תלמיד-חכם לפונדקי?" בכה בעל הפונדק. נחוש בדעתו שלא להניח להזדמנות זו להתחיל להתפלל כיאות לחמוק ממנו, תפס את הסידור ואת הפתקים והחל לרוץ