באחת השנים, האדמו"ר החמישי מליובאוויטש, רבי שלום דובער שניאורסאהן זצ"ל נסע לוינה לביקור אצל אחד מגדולי הרופאים בשל בריאותו החלושה.

כדי להעניק לו את ההבחנה המדוייקת, ביקש הפרופסור מהרבי לתאר בפניו את סדר יומו, כמה שעות ביום הוא עובד ומהו עיסוקו.

כששמע שהרבי מקדיש זמן רב ללימוד החסידות ביקש ממנו לתאר בפניו מהי החסידות.

"החסידות" השיב לו רבי שלום דובער, "אומרת שעל המוח להסביר ללב במה עליו לחפוץ, וכי הלב צריך ליישם את תובנותיו של המוח."

"כיצד עושים זאת?" קרא הפרופסור בתמיהה. "הרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים עם ים גדול המפריד ביניהם!"

"אכן" השיב הרבי. "זוהי משימתו של האדם: להקים גשר בין שני חלקי עולם אלו, או לפחות לקשר ביניהם בחוטי טלפון או חשמל כך שאור המוח יגיע גם אל הלב."