"הרבי מזמין אותך אליו" נאמר לרבי זושא מאניפולי, והוא לא היסס לרגע: ארז צרור קטן של מטלטלים, קיבל את ברכת הדרך ממשפחתו ויצא אל הרבי, רבי דובער ממעזריטש.

כשנכנס לחדרו של הרבי, הצביע רבי דובער על צרור כסף שהיה מונח על השולחן. "הלא בתך הגיע לגיל הנישואין" אמר, "ולך אין את הכסף הדרוש כדי לחתנה. הא לך חמש מאות רובל ויהי רצון שתמצא עבורה חתן הגון."

רבי זושא היה נפעם. לו רק ידע שזו הייתה מטרת ההזמנה למעזריטש! אכן, חלף כבר זמן מה מאז הגיעה בתו לפרקה וכסף אין; הוא שם מבטחו בבורא העולם, והנה רבו מעניק לו מתנה הגונה שכזו.

הוא הודה לו בחום ויצא לדרכו שמח וטוב לב.

בדרכו עצר באכסניה למנוחה. זמן קצר לאחר שנכנס אל האכסניה שמע קולות בכי ומיהר לברר מה קרה. "היום בערב הייתה אמורה להיערך חתונה של נערה יתומה" הסבירו לו, "לחתן הובטחה נדוניה מכובדת בסך חמש מאות רובל, אך צרור הכסף נעלם. כעת החתן מאיים לבטל את החתונה אם הוא לא יקבל את הסכום במלואו."

רבי זושא הביט סביבו. כל המוזמנים רצו אנה ואנה וסייעו למאמצי החיפושים. האלמנה ובתה הכלה עמדו בצד כשהן מתייפחות בבכי...

"מצאתי את הכסף, מצאתי את הכסף"! הכריז לפתע רבי זושא וכולם השתתקו.

"לפני כמה רגעים מצאתי חמש מאות רובלים והנחתי אותם בחדרי" הסביר, "הנה, מיד אביא אותם."

אנחת רווחה נשמעה מפי כל, יפחותיהן של האלמנה והכלה פסקו והן הביטו בו אסירות תודה.

תוך זמן קצר שב רבי זושא וחפיסת שטרות בידו. "הנה הכסף" אמר, "אך אשיב אותו רק בתנאי שתתנו לי חמישים רובל כשכר טירחה על כך שהשבתי את האבידה."

מבטי האהדה התחלפו חיש מהר במבטים כעוסים. שכר טירחה? האם כך נוהג יהודי שמשיב אבידה?

הקהל ניסה לשכנע את רבי זושא להשיב את הצרור במלואו אך הוא בשלו. "חמישים רובל לא פחות. אם לא, לא אשיב את הכסף!"

כעת המבטים הכעוסים הפכו לצעקות של ממש. "בוש והיכלם לך!" קראו לעברו האנשים. לבסוף נעתר רבי זושא ללכת לרב העיירה לדין תורה.

הרב לא התקשה לפסוק את פסקו. "ההלכה לא מתירה לקחת אחוזים מן המציאה שמצאת. עליך להשיב את הכסף במלואו מידית!"

המוזמנים שמחו על דין הצדק שנעשה, רבי זושא לא התווכח ומיהר להשיב את הכסף – הסכום אותו קיבל מרבו זמן קצר קודם לכן.

חלפו חודשים ויום אחד הזדמן רבי דובער, המגיד ממעזריטש, אל העיירה. רב העיירה סיפר לו את הסיפור המוזר על האבידה שנמצאה ומתיאורו של הרב הבין המגיד שמדובר בתלמידו, רבי זושא. בפעם הבאה שתלמידו הגיע לבקרו במעזריטש שאלו לפשר הדבר.

"כשראיתי את צערה של היתומה, החלטתי להעניק לה את הכסף שנתת לי" הסביר רבי זושא. "אבל לפתע החלו לחדור לראשי מחשבות של גאווה: ראה איזה מעשה נאצל הינך עומד לעשות! בתך הגיעה לפרקה ואף היא צריכה את הכסף לצרכי החתונה, ואתה מעניק את הכסף לכלה היתומה!"

"לא רציתי לאפשר ליצר הרע להחדיר בי רגש של גאווה ואמרתי לו: עוד תראה שיטלו ממני את הכסף בכוח ואף יגרשו אותי מן העיר בקללות נמרצות...

"וכך היה. כשביקשתי חמישים רובל כשכר טירחה, גורשתי מן העיר בחרפה. כך זכיתי במצווה ללא שמץ של גאווה!"

"ומה שלום בתך?" שאל המגיד את תלמידו.

"תודה לא-ל, זמן קצר לאחר-מכן היא מצאה את זיווגה."