לפני למעלה מ-1000 שנים חי בבבל מנהיג יהודי ותלמיד חכם מופלג בשם רבי סעדיה גאון (892?–942). לגאון (כפי שנקראו ראשי החכמים של יהדות בבל באותה תקופה) היו מאות תלמידים שהיו צמאים לכל מילה ותנועה של רבם הנערץ.

בוקר חורפי אחד, שניים מתלמידיו הלכו להם בהרים כאשר שמעו לפתע צליל מוזר מצדה האחר של הגבעה. כשהתקרבו לפיסגה גילו להפתעתם הרבה את מורם ורבם יושב על הארץ ובוכה בדמעות שליש כשהוא מתפלל לבורא העולם שיסלח לו על חטאיו. אלו חטאים כבר יכול לבצע צדיק כמו רבי סעדיה? הם מיהרו לעזוב את המקום אך מאוחר יותר לא יכלו להתאפק ושאלו אותו מדוע הוא עשה זאת.

"כך אני נוהג מדי יום" השיב להם רבי סעדיה, "אני בוכה ומבקש מבורא העולם שיסלח לי על חטאיי ועוונותיי."

"חטאיך? עוונותיך? אלו חטאים ביצע הרב?"

"בואו ואספר לכם סיפור שאירע עמי לפני זמן מה", אמר רבי סעדיה.

"בנקודה מסויימת בחיי החלטתי שהכבוד ותשומת הלב שאני מקבל מתלמידיי מפריע לי לעבוד את הבורא. את הא-ל יש לשרת בשמחה, ואי אפשר לשמוח בשלימות ללא להיות עניו באמת. החלטתי לשהות מספר חודשים במקום בו איש לא יכירני.

"התלבשתי בבגדים פשוטים והתחלתי לנדוד מעיר לעיר. לילה אחד שהיתי בפונדק קטן השייך ליהודי מבוגר. הוא היה איש מאוד פשוט ונעים הליכות, ושוחחנו זמן מה בטרם הלכתי לישון. מוקדם בבוקר המחרת, אחרי שהתפללתי תפילת שחרית, נפרדתי ממנו לשלום ויצאתי שוב לדרכי.

"מה שלא ידעתי הוא שכמה מתלמידיי חיפשו אותי, וכמה שעות אחרי שיצאתי מן הפונדק הם הופיעו. 'האם ראית את רבי סעדיה גאון?' הם שאלו אותו. 'אנחנו חושבים שהוא היה כאן.'

'רבי סעדיה גאון?' השיב היהודי הזקן המופתע. 'מה יעשה רבי סעדיה גאון בפונדק הקטן שלי? לא... אני בטוח שאתם טועים. לא היה כאן שום רב סעדיה גאון!'

"אך כשתלמידיי תיארו בפניו כיצד אני נראה והסבירו לו על הגלות שאני עורך וה'תחפושת' שלבשתי, אחז היהודי בראשו וזעק: 'אוי! רבי סעדיה! רבי סעדיה אכן היה כאן! אתם צודקים! מה עשיתי?' והוא רץ החוצה, זינק על עגלתו והחל לדרבן את סוסו לרוץ מהר ככל האפשר בכיוון אליו הלכתי.

"מקץ זמן קצר השיג אותי, קפץ מן העגלה ונפל לרגליי בבכי. 'אנא סלח לי, רבי סעדיה. אנא סלח לי, לא ידעתי שזה אתה!'

"ביקשתי ממנו לקום ולנקות את בגדיו מן העפר שדבק בהם, ואז אמרתי לו: 'אבל ידידי היקר, התייחסת אליי יפה מאוד. הענקת לי הכנסת אורחים מכובדת מאוד. מדוע אתה מצטער? אין לך על מה להתנצל!'

"לא, לא, רבי!' הוא השיב. 'אילו הייתי יודע מי אתה, הייתי מעניק לך שירות אחר לגמרי!'

"לפתע הבנתי, שהאיש הזה מלמד אותי שיעור חשוב מאוד בעבודת הבורא, וכי מטרת גלותי ותכליתה נתמלאו ונתגשמו. הודיתי לו ובירכתי אותו, ושבתי הביתה.

"מאז, בכל ערב כשאני קורא את קריאת שמע, אני חושב כיצד עבדתי את האלוקים באותו היום. ואז אני חושב על אותו בעל פונדק זקן, ואומר לעצמי, 'אוי! אילו ידעתי על אלוקים בתחילת היום את מה שאני יודע עליו עכשיו, הייתי עובד אותו אחרת לגמרי!'

"ועל כך התחרטתי ושבתי בתשובה היום בבוקר" סיים רבי סעדיה את סיפורו.