"סע לכפר מסויים" נאמר לרבי ישראל הבעל שם טוב מן השמיים, "שם תוכל לראות מהו ביטחון אמיתי בבורא העולם."

קרא הבעל שם טוב לתלמידיו וציווה עליהם להתכונן לנסיעה. הם הגיעו אל הכפר והתארחו אצל בעל האכסניה המקומית שקיבל אותם בסבר פנים יפות והגיש להם ארוחה משביעה.

למחרת בבוקר, באמצע תפילת שחרית, נכנס שוטר אל האכסניה כשבידו מקל. הוא דפק במקלו על השולחן שלוש פעמים ויצא מן הבית.

תלמידי הבעל שם טוב לא הבינו מה קרה אך לא אמרו מאום.

התפילה הסתיימה ובעל הבית ערך ארוחת בוקר על השולחן לכבוד האורחים. עוד בטרם הספיקו ליטול את ידיהם לסעודה, הופיע השוטר.

שוב דפק השוטר במקלו שלוש פעמים על השולחן והסתלק מן הבית ללא לומר דבר.

"מה עשה השוטר"? התעניין הבעל שם טוב לדעת.

"השוטר הוא שליחו של הפריץ ממנו אני חוכר את האכסניה" הסביר הלה ברוגע מופגן. "היום הוא היום האחרון לתשלום דמי השכירות השנתיים אותם טרם שילמתי. הנקישות על השולחן מסמלות את אזהרות הפריץ; השוטר מופיע בבית שלוש פעמים כדי להזכיר לי שאשלם את החוב. אם לא אעשה זאת לאחר האזהרה השלישית, השוטר יופיע שוב כדי להשליך אותי ואת משפחתי אל הכלא."

"ניכר שאתה רגוע ושליו, כלומר שיש לך את הסכום המבוקש" אמר רבי ישראל. "מדוע שלא תיגש אל הפריץ לשלם את חובך, ולאחר-מכן נסב כולנו לאכול בשלווה?"

"אודה על האמת: אין לי בכיסי ולו פרוטה אחת. אך אינני דואג, אני בטוח שבורא העולם יעזור לי" השיב בעל האכסניה והמשיך, "הבה נסב לאכול כעת. נותרו עוד שלוש שעות עד שהשוטר יופיע שוב."

התלמידים הביטו בו בהשתאות אך לא אמרו דבר. הם ישבו לאכול ארוחת בוקר כשבעל הבית מדבר בדברי תורה ושמח על ההזדמנות לארח אורחים חשובים כל-כך.

בתום הארוחה הופיע השוטר בפעם השלישית. כשהסתלק, סיים בעל הבית לסעוד את ארוחתו בנחת, בירך ברכת המזון בכוונה, לבש בגדים נאים ועמד לצאת מן הבית.

"להיכן אתה הולך?" תמה הבעל שם טוב.

- "אני ניגש אל הפריץ לשלם את חובי".

- "האם כבר השגת את הסכום הדרוש?"

- "לא. אך אני שם את מבטחי בבורא העולם".

הבעל שם טוב ותלמידיו עקבו אחרי בעל האכסניה שעשה את דרכו במעלה הגבעה אל ביתו של הפריץ.

דמותו של בעל האכסניה התרחקה עוד ועוד, כשלפתע הופיעה עגלה בעיקול הדרך ונעצרה לידו. מן העגלה יצא אדם לבוש בהידור, החליף עמו כמה דברים בתומם שב אל העגלה והמשיך בדרכו. לאחר רגעים אחדים העגלה שבה לכיוון בעל האכסניה, האדם שיצא מתוכה מנה לידיו של בעל האכסניה סכום כסף והם נפרדו בלחיצת ידיים.

התלמידים היו סקרנים לדעת מה אירע. הם עצרו את האדם וביררו אצלו: "מדוע נתת לבעל האכסניה סכום כסף?"

"בעל האכסניה מפיק שיכר משובח, וביקשתי לרכוש ממנו את תוצרת השיכר בשנה הקרובה. הוא ביקש סכום מסויים אך אני ביקשתי לשלם סכום נמוך מכך ולפיכך נפרדנו לשלום. אחרי כמה רגעים הגעתי למסקנה שמוטב לי לעשות עסקים עמו שכן הוא ידוע כאדם ישר, ולפיכך סיכמנו על העיסקה והענקתי לו את הסכום שביקש" סיפר.

פנה הבעל שם טוב לתלמידיו:

"רואים אתם עד כמה גדול כוח הביטחון בבורא העולם!"