באחד ממסעותיו לן המורה החסידי הדגול רבי דובער מרדושיץ בפונדק דרכים. בבוקר הוא ביקש לראות את בעל הפונדק.

"השעון" שאל בהתרגשות, "השעון התלוי בחדרי... מהיכן הוא? היכן השגת שעון נהדר שכזה?"

"רבי, זהו שעון רגיל לחלוטין" משך בעל הפונדק בכתפיו. "אינני חושב שיש בו כל דבר מיוחד."

"לא, לא" התעקש רבי דובער. "אין זה שעון רגיל כלל! אתה חייב לגלות מהיכן השגת את השעון."

בעל הפונדק ביקש למלא את רצון אורחו הקדוש ויצא להתחקות אחר הנושא. לאחר בירור מקיף התברר לו כי השעון היה שייך לרבי יעקב יצחק הורוביץ, המפורסם בכינויו "החוזה." אחד מנכדיו, שקיבל את השעון בירושה, נאלץ למכור אותו בשל עוניו הרב. כך התגלגל השעון מיד ליד עד שהגיע לידיו ונתלה באחד מחדרי האירוח שבפונדק.

"התגלה הענין!" קרא רבי דובער לאחר שבעל הפונדק גולל באוזניו את הסיפור. "זהו שעונו של החוזה מלובלין! רק שעון של החוזה יכול למדוד את הזמן בדרך זו!

"כל שעון רגיל" הסביר לפונדקאי המופתע, "מתקתק בצליל עצוב. תיק-תק, תיק-תק, עוד שעה חלפה לה מחייך... הנה אתה מתקרב אל הקבר.

"אך שעון זה משמיע צלילים אחרים לחלוטין! הוא מבשר כי עוד שעה חלפה, וכי הגלות המרה בה אנו נמצאים עומדת סוף-סוף להסתיים וכי הגאולה עומדת בפתח!

"כל הלילה לא יכלתי לישון. כאשר השעון השמיע את צליליו בתום כל שעה עגולה, שמחתי כל כך עד שיצאתי בריקודים...," סיים רבי דובער את דבריו.