זמן קצר לפני פטירתו של הבעל שם טוב, פנה אליו משמשו האישי: "רבי, הנה אתה עולה לגנזי מרומים, אך מה אעשה לפרנסתי? כיצד אוכל להביא לחם לביתי?"
"אל דאגה" הרגיע אותו רבי ישראל, "הרי שימשת אותי במשך שנים רבות. סע בקהילות ישראל וספר להם את סיפוריי, וכך תתפרנס בכבוד."
הבעש"ט נפטר לבית עולמו והמשמש מיהר לעשות כדבריו. הוא רכש סוס ועגלה והחל להסתובב מעיר לעיר כשהוא מספר סיפורים וזכרונות מרבו. אך לאכזבתו הוא הצליח לקבץ סכומים קטנים של כסף שבקושי הספיקו לו למעט מזון עבורו ועבור הסוס שרכש.
חלפו להם שבועות וחודשים כשהוא נודד מעיר לעיר, וכל אותה העת לא הפסיק המשמש לתמוה מדוע לא התקיימה הבטחתו של הבעש"ט שאמר לו כי הוא יוכל להתפרנס בכבוד מסיפוריו.
יום אחד, באכסניה על אם הדרך, נפגש המשמש בדרשן שאף הוא היה עושה את דרכו מעיר לעיר ומנסה להתפרנס מדרשותיו. הם חלקו זה עם זה את אכזבותיהם ואת הסכומים הזעומים שקיבלו מהשומעים.
ואז נזכר הדרשן:
"אתה הרי הולך ומספר סיפורים מהבעל שם טוב, נכון?" שאל-אמר. "במהלך נדודיי מעיר לעיר נתקלתי באדם עשיר שמחבב סיפורים שכאלו. בכל פעם שהוא נפגש בדרשן או רב הוא מבקש לשמוע עוד ועוד סיפורים על הבעל שם טוב. אולי תסע אליו והוא יתן לך מתנה הגונה בעד סיפוריך. הוא מתגורר לא רחוק מכאן."
שמע זאת המשמש וזיק של תקוה ניצת בליבו. הוא רתם את הסוס ויצא לדרכו.
היה זה יום שישי כשהוא הגיע למחוז חפצו. עוברים ושבים אדיבים מיהרו להפנות אותו לביתו של העשיר, ואכן הדרשן לא הגזים בתיאוריו.
"אתה זכית להיות משמשו של הבעל שם טוב? אנא היכנס לביתי והתארח אצלי במשך השבת. זו זכות גדולה היא לי! תישן בחדר הטוב ביותר בבית, ואתן לך כל מה שתבקש! רק בקשה אחת יש לי: לפני שניגש לבית המרחץ להתרחץ לכבוד שבת, אנא ספר לי סיפור אחד ממורך ורבך, רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש."
"בשמחה" מיהר המשמש לומר כשהוא עדיין נרגש מקבלת הפנים החמה. הם התיישבו בחדר האורחים והמשמש רצה לפתוח בסיפור...
אלא שכל הסיפורים פרחו מזכרונו. הוא לא הצליח להיזכר ולו בסיפור אחד!
"אני עייף מעט מהדרך" הסביר למארחו הנדיב, "אינני מצליח להיזכר באף סיפור. מאוחר יותר, אחרי שאנוח ונלך להתפלל בבית הכנסת, אשמח לספר לך כמה סיפורים שתרצה."
בסעודת ליל שבת, אחרי שהעשיר, משפחתו ועשרות האורחים היטיבו את ליבם במזון המשובח, התכבד משמשו של הבעל שם טוב לספר סיפור מרבו.
המשמש נעמד, מגרד בפדחתו כשהוא מנסה נואשות להיזכר בסיפור.
כלום. מוחו היה ריק. עשרות שנים של עבודה במחיצת הבעל שם טוב נעלמו ואינם.
לו הייתה לו ברירה, הוא היה מעדיף שהאדמה תיפתח ותבלע אותו חיים. האורחים החלו להתלחשש שאולי הוא מעולם לא שימש את הבעל שם טוב אלא הוא מתחזה; בעל הבית, לעומת זאת, חייך לעברו ואמר "אל דאגה, אני בטוח ששינת לילה עריבה תיטיב עמך. נשמע את סיפוריך מחר."
אך המחזה המשונה חזר על עצמו שוב גם בסעודת הבוקר. הפעם המשמש רק ייחל לרגע בו תיגמר השבת, אז הוא יוכל לארוז את חפציו ולהסתלק כלעומת שבא.
ואז, רגעים אחדים לפני יציאת השבת, הוא נזכר בסיפור. אמנם רק סיפור אחד – אך סיפור של ממש! הוא מיהר לספר אותו בטרם יפרח אף הוא מזכרונו:
"פעם אחת ביקש ממני הבעל שם טוב להצטרף עמו לנסיעה. לאחר נסיעה ארוכה הגענו לכפר, ונעצרנו ליד בית של משפחה יהודיה שהתגוררה במקום.
"כשביקשנו מהם להיכנס אל הבית הם החלו לבכות. 'בבקשה מכם – בירחו מכאן כל עוד אתם יכולים. איננו רוצים לארח אתכם ולסכן את חייכם!'
"התברר כי אחד הכמרים המפורסמים במדינה, יהודי שהתנצר, עומד להגיע ולשאת נאום בפני תושבי הכפר. המשפחה חששה כי לאחר נאומו רווי השטנה הקהל המוסת יכלה את זעמו בהם, המשפחה היהודיה היחידה באיזור.
"הבעל שם טוב הרגיע אותם ואמר להם כי הכול יבוא על מקומו בשלום. נכנסנו יחדיו הביתה והבעש"ט נעמד לאחר תפילה קצרה ליד החלון.
"החלון היה ממוקם בדיוק מול כיכר העיר. מאות תושבים משולהבים נהרו אל המקום והאזינו לדברי ההסתה של הכומר. כדרכו של נואמים, הכומר דיבר בפאתוס רב כשהוא מסתכל על כל הנוכחים – ואז מבטו נתקל בעיניו של הבעל שם טוב.
"הבעל שם טוב סימן לו בידו שיבוא אליו. למרבה הפלא, הכומר עצר את הנאום וניגש אל החלון.
"'מדוע אתה מסית נגד אחיך היהודים?' גער בו הבעל שם טוב. 'האם ידוע לך כמה יהודים עונו ונרצחו בגללך? כיצד אתה מעז לעשות זאת?'
"הם המשיכו לשוחח זמן רב ודבריו הנוקבים של הבעש"ט חדרו לליבו של הכומר. הוא החל לבכות כשהוא מתחרט על מעשיו הרעים. הוא התחייב לזנוח את הכנסיה ולשוב לדת אבותיו, אך ביקש מהבעש"ט סימן כיצד ידע שתשובתו התקבלה.
"'כאשר יבוא אליך מישהו ויספר לך על פגישתנו זו, תדע שתשובתך התקבלה' השיב לו הבעל שם טוב."
"אינני יודע מה אירע בסופו של אותו כומר" סיים המשמש את סיפורו, "אך זהו הסיפור אותו ראיתי בעצמי."
המארח הודה לו בחום על הסיפור המרגש. זמן קצר לאחר צאת השבת, הסתגר העשיר בחדרו למשך שעתיים וכשיצא מן החדר הוא אחז בידיו שקיות גדושות במטבעות זהב.
"זהו התשלום על סיפורך" אמר.
המשמש נדהם. בשקיות היה סכום עתק שיהפוך אותו להיות עשיר בין לילה! אך הוא סירב לקחת את הכסף.
"קח, קח, הרווחת זאת ביושר" אמר העשיר. "אני הייתי אותו הכומר, וכל חיי חיכיתי לך, ליום בו תבוא ותבשר לי שתשובתי התקבלה.
"כשראיתי אותך בפעם הראשונה, מיד זיהיתי אותך כמשמש שנסע עם הבעש"ט. כשהסיפורים פרחו מזכרונך הבנתי שתשובתי עדיין לא התקבלה במרומים. במשך כל השבת התחנני ובכיתי לפני בורא העולם שיקבל את תשובתי, והנה, בסופו של דבר, נזכרת בסיפור ואז ידעתי כי תשובתי נתקבלה.
"סכום כסף זה הוא רק חלק קטן מעושרי, והוא מוגש לך כאות תודה על כך שהיית השליח הנאמן לבשר לי כי תשובתי התקבלה" סיים העשיר את דבריו.
כתוב תגובה