בבית מדרש קטן בעיירה אי-שם ברוסיה ישבו להם החסידים והתוועדו. הם שתו לחיים, שרו שירי נשמה, אמרו דברי תורה ורוחם הייתה טובה עליהם. נקפו השעות וכשאזל ה"פארבייסען" (הכיבוד שהוגש למשתתפים) יצא אחד מהחסידים בשם רבי שמואל מונקס כדי להביא כיבוד נוסף.

תוך זמן קצר הוא שב כשבידיו סיר מהביל מלא בתבשיל בשר. התבשיל הריחני גירה את תאבונם של המשתתפים והם ביקשו לטעום ממנו, אך רבי שמואל סירב בעקשנות.

"מה לך, רבי שמואל?" לא הבינו החסידים. "תן את ה'פארבייסען' ונוכל להשביע את רעבוננו!"

אבל רבי שמואל נותר בעקשנותו. הוא עמד שם כשבידו התבשיל הטעים כשהוא מסרב להניח אותו על השולחן.

המשתתפים החלו לכעוס. כמה מהם התרוממו כדי לקחת את הסיר מידיו בכוח, אך רבי שמואל הקדים אותם: הוא נטל את הסיר ורוקן אותו לתוך פח האשפה!

"בל תשחית!" נזעקו כולם. "השלכת סיר של אוכל טוב לתוך פח האשפה, כיצד העזת לעשות זאת?!" הם ביקשו להמשיך ולצעוק עליו כשלפתע נכנס השוחט המקומי בריצה אל בית המדרש. "יהודים, יהודים! אל תטעמו מהתבשיל!" התברר כי הבשר נלקח מבהמה שהיה ספק גדול בכשרותה.

שוב התרעמו עליו החסידים, אך הפעם מסיבה אחרת: "האם יש לך רוח הקודש? כיצד ידעת שהבשר לא כשר?"

"לא ידעתי שהבשר לא כשר" הודה רבי שמואל. אך כאשר נסעתי לראשונה לרבינו, רבי שניאור זלמן מליאדי (מייסד חסידות חב"ד), קיבלתי על עצמי החלטה שאם יש לי משיכה חזקה לעשות תאווה גשמית, אוותר עליה.

"כשאחזתי את תבשיל הבשר בידי, היה לי חשק חזק מאוד לטעום ממנו. כשראיתי שגם המשתתפים מתאווים כל-כך לאכול אותו, הבנתי שמשהו לא בסדר! השלכתי איפוא את התבשיל לפח האשפה, ואכן לא טעיתי" סיים רבי שמואל את דבריו.