"כשהייתי בביתו של חברי בכפר לפני ימים ספורים" סיפר רבי דוד מללוב לאשתו, "אכלתי תבשיל שהיה לו טעם גן עדן!" אשתו הופתעה מאוד לשמוע את דבריו. היא הכירה את בעלה היטב כאדם צדיק שהתרחק מהנאות העולם הזה ומעולם לא היה בררן באכילתו. מה היה באותו תבשיל מיוחד שגרם לבעלה לשבח אותו כל-כך?

היא מיהרה לכפר הקטן כדי לשאול את בעלת הבית למתכון.

"ידידתי, האם תוכלי לספר לי באלו מצרכים השתמשת להכנת התבשיל לבעלי?" שאלה הרבנית מללוב.

"אוי לי שלא כיבדתי את בעלך הגדול כראוי!" קראה בעלת הבית. "את האמת אומר לך, רבנית יקרה: ידוע לך היטב מצבנו הדחוק. כאשר בעלך הגיע לבקרנו רציתי להכין עבורו סעודת מלכים, אך בביתינו לא היה מאום מלבד מעט קמח! השתמשתי בקמח ובמעט מים כדי להכין תבשיל מאולתר. לא עשיתי זאת כדי לפגוע בכבודו, חלילה, אלא מחוסר ברירה."

"אל לך להתנצל!" אמרה הרבנית. "להיפך! בעלי שיבח מאוד את טעם התבשיל ואמר שהיה לו טעם גן עדן!"

האישה נאנחה לרווחה.

"כאשר הכנתי את התבשיל, נשאתי תפילה לבורא עולם: ריבונו של עולם! ידוע לך עד כמה ברצוני לכבד את האורח המיוחד שהגיע לבקרנו, אך בביתי אין כל! אנא, הכנס בתבשיל זה טעם של גן עדן כדי שהוא יהנה ממנו!"

"כנראה שה' שמע את תפילתי" סיימה האישה את סיפורה.