אישה זקנה, תושבת העיירה ליובאוויטש, נפלה למשכב. הרופא הגיע ופסק כי יש להשיג עבורה תרופות מסויימות שאולי יוכלו לשפר את מצבה. בליובאוויטש לא היה בית מרקחת כך שהשגת התרופות הייתה כרוכה בנסיעה לעיירה הסמוכה.

הדבר היה בעיצומו של השבת, ורבים מהתושבים חשבו לעצמם כי בין כה וכה היא עומדת להחזיר את נשמתה ליוצרה... אולי עדיף שלא לחלל עליה את השבת?

אך רבי דובער, האדמו"ר האמצעי (האדמו"ר השני של חסידות חב"ד), מיהר לשלוח עגלה מיוחדת לעיירה דוברובנה הסמוכה, שם ניתן היה לרכוש את התרופות.

אחד הנוכחים במקום רמז לרבי כי מצבה של החולה אנוש וכי גם אם התרופות ישפרו את מצבה היא תמות בעוד שעות אחדות.

"אינך מבין!" אמר לו הרבי. "כל רגע בו הנשמה נמצאת בגוף הגשמי למטה, מסב לבורא העולם תענוג של ממש! עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להאריך את חייה, גם אם לזמן קצר בלבד."

(מעובד על פי הספר: ליקוטי סיפורים)