השמועה פשטה חיש מהר בעיירה צ'רניגוב: עשיר העיירה, יהודי בעל מידות טובות ובעל צדקה מפורסם, עומד להישלח לסיביר!

"מסכן" שחו הבריות זה לזה. "אדם טוב וישר הוא; דומה שמעולם לא הזיק לאיש, ודלתות ביתו פתוחות היו תמיד לכל עובר ושב."

אכן, העשיר הואשם בהעלמת מס מהממשלה, ולמרות ששכר את שירותיהם של טובי עורכי הדין באיזור הוא נמצא אשם. גזר דינו ניתן להישלח למספר שנים לסיביר הרחוקה והקפואה.

זמן קצר לפני ביצוע גזר הדין ביקש העשיר להיפגש עם הרב המקומי.

"אומרים עליי שאני חסיד חב"ד" פתח ואמר בדמעות, "אך רק עכשיו יודע אני חסיד אמיתי מהו..."

הרב הרגיע את העשיר המתייפח וביקש לשמוע מה בפיו. וכה סיפר העשיר:

לפני חודשים ספורים הוא נסע ברכבת, וכדרכו עשה זאת במחלקה הראשונה. בעיצומה של הנסיעה דפק המבקר על דלת תאו ובפיו שאלה: האם הוא מכיר את הרבי מליובאוויטש? (מדובר על רבי שמואל שניאורסאהן, הרבי המהר"ש – האדמו"ר הרביעי של חסידות חב"ד). העשיר מיהר להשיב בחיוב, והמבקר עידכן אותו כי הרבי נוסע אף הוא באותו רכבת. "אם תרצה, תוכל לגשת ולשוחח עמו," הציע המבקר.

העשיר קפץ על המציאה ומיהר לגשת לתאו של הרבי. הרבי קידם את פניו במאור פנים ושוחח עמו ארוכות על בריאותו, משפחתו ומצב עסקיו.

בסופו של דבר אמר לו הרבי:

"הרי יש לך קשרים טובים עם שרי הממשלה. שמעתי כי הממשלה מבקשת לבנות מסילת רכבת בסיביר; בוודאי תוכל באמצעות קשריך להשיג חוזה עבודה להקמת המסילה בסיביר" ובכך הסתיימה שיחתם.

"לא הבנתי מדוע שארצה לעזוב את ביתי ומשפחתי ואנדוד לסיביר הרחוקה כדי לעשות עסקים. לא התייחסתי לדברים אלו של הרבי והמשכתי בשיגרת חיי.

"כעת מבין אני" סיים העשיר את דבריו. "הרבי ברוח קודשו ראה כי עליי להגיע לסיביר. הוא ביקש שאגיע לשם בכבוד גדול ואף ארוויח מכך סכום הגון, ואילו עתה עליי לנסוע לשם בשלשלאות של ברזל..."