ביתו של רבי יצחק מקאליש, ממלא מקומו של הרב מוורקי בפולין ואחיו של רבי מאיר מפרמישלן, היה פתוח לרווחה: כל אורח היה מתקבל בברכה.

בערב שבת אחד נכנס גוי לביתו וביקש חתיכת לחם. אשתו של רבי יצחק סקרה במהירות את המטבח ולא מצאה ולו פרוסת לחם אחת חוץ מהחלות הטריות שזה עתה נאפו לכבוד השבת.

היא לא רצתה לפרוס את החלה, אך הרבי דחק בה: "חתכי את החלה, דם לא יצא ממנה..."

היא קיימה את בקשת בעלה והעניקה לגוי פרוסת חלה בה השביע את רעבונו.

זמן מה לאחר מכן היה על רבי יצחק לנסוע להונגריה. דרכו עברה דרך הרי הקרפטים שם התקיפה אותו כנופיית שודדים שנטלו ממנו את כל רכושו. לאחר מכן הם הובילו אותו למנהיגם כדי שיחליט האם להרוג אותו או לא.

מנהיג הכנופיה היה אותו גוי לו העניקה אשת הרב פרוסת חלה טריה! הוא זיהה מיד את רבי יצחק ואמר לאנשיו, "היהודי הזה הציל את חיי. אל תהרגו אותו – ובנוסף לכך, השיבו לו את כל מה שלקחתם ממנו!"

עשו השודדים כפי שנצטוו ורבי יצחק הלך לדרכו לשלום.

כאשר חזר לביתו אמר הרב לאשתו "הלא אמרתי לך 'חתכי את החלה. דם לא יצא ממנה'"...