בליל חורף קר עמד חייל על משמרתו וחשב לעצמו:

אלו חיים יש לי? עליי לשמור בחוץ, במשך לילות קרים וארוכים... הלוואי והייתי מפקד פלוגה, אז חיי היו קלים בהרבה!

המשיכו מחשבותיו של החייל לנדוד. גם מפקד פלוגה עדיין צריך להופיע פעמים רבות בצבא, ואילו חייו של מפקד גדוד קלים בהרבה. וכך הוא המשיך לדמיין עוד ועוד והנה הוא מפקד אוגדה ואפילו המפקד הכללי של כל הצבא.

לבסוף החליט כי אפילו תפקיד רם ערך זה לא יספק אותו. אילו הייתי מלך, חשב החייל לעצמו, או-אז היו לי חיים מאושרים באמת; הייתי יכול לעשות כל מה שארצה כשגדוד של עבדים ומשרתים עומד לרשותי בכל רגע נתון.

אבל אחרי מחשבה מרובה הגיע החייל למסקנה כי חייו של המלך לא פשוטים כלל. הוא צריך לדאוג לכל האזרחים המתגוררים במדינתו, לדאוג כי הצבא מתאמן כהלכה ולחשוש ללא הרף פן ישנם אנשים המנסים לבגוד ולמרוד בו.

לא מלך, לא מפקד צבא ואפילו לא מפקד פלוגה, אמר החייל לעצמו. עדיף שאהיה חייל פשוט.

סיפור זה היה מספר רבי אורי ("השרף") מסטרליסק, כשמכך היה לומד מוסר השכל כי על כל אדם להסתפק במה שנתן לו האלוקים.