בעיירה פולוצק התגורר יהודי פשוט ועני בשם ישראל. לישראל היה דוכן קטן בשוק המקומי, ומדי כמה חודשים היה הוא עוזב את עבודתו ונוסע לליובאוויטש, אל הרבי הצמח צדק (רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, האדמו"ר השלישי מליובאוויטש). באחד מביקוריו בליובאוויטש הוא האזין לדברי חסידות שנשא הרבי במעלת גמילות החסדים.

הדברים עסקו באברהם אבינו שגמל חסדים בגופו, בממונו ובנפשו. הרבי ציטט דברים שנאמרו בשם ספר הבהיר, אחד הספרים הראשונים של הקבלה: "אמרה מידת החסד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! מיום היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי!"

הרבי הוסיף והרחיב במעלת גמילות החסדים ובמעלתו של אברהם אבינו.

ישראל, החנווני הפשוט, לא הבין את יתר המאמר שעסק בנושאים קבליים עמוקים; אך את דברי הרבי על גמילות החסדים הוא שב ושינן לעצמו.

כמנהג החסידים, כאשר שב אל העיירה התקבצו סביבו כולם כדי לשמוע "מה אמר הרבי." ישראל הודה כי הוא לא הבין את רוב המאמר, אך חזר בפניהם את הדברים הבודדים שחדרו אל ליבו.

בשוק הוא פגש את ידידיו הסוחרים, נחמן ויוסף. הוא החליט לזכות אותם במצוות גמילות חסדים, ולמרות שלא היה זקוק לכסף, ניגש לנחמן וביקש ממנו הלוואה. כך מדי יום היו שלושה חנוונים אלו נוהגים להלוות סכומי כסף זה לזה, כדי לזכות במצוות גמילות חסדים.

בביקורו הבא בליובאוויטש, יצא רבי מנחם מענדל מחדרו וביקש מחסידיו לקרוא לו את ישראל החנווני. מכיוון שישראל היה אדם צנוע ולא מפורסם איש לא ידע למי מתכוון הרבי. רק לבסוף נזכר מאן דהוא בישראל, היהודי הפשוט שבא מפולוצק. הרבי ביקש להכניסו לחדרו.

בחדר ביקש ממנו הרבי שיספר לו על סדר יומו. ישראל סיפר כי הוא קם מדי בוקר בשעה חמש, אומר כמה פרקי תהילים, שותה תה, מכין עצים להבערת התנור וניגש לבית הכנסת להתפלל. אחרי התפילה הוא לומד פרק משניות, הולך הביתה, אוכל ארוחת בוקר ויוצא אל הדוכן בשוק. בערב, לאחר תפילת מנחה, הוא משתתף בשיעור קבוע, מתפלל ערבית ושב לביתו למנוחת הלילה.

ניכר היה כי הדברים לא מספקים את הרבי.

"נו, וצדקה - האם אתה גם נותן לצדקה?"

"לצערי לא" השיב ישראל, "אני עני מרוד ואינני יכול לאפשר לעצמי לתת צדקה."

אך הרבי לא הרפה. הוא המשיך ושאלו שאלות נוספות עד שלבסוף ישראל סיפר לו על הלוואותיו היומיומיות.

לאחר שיצא מן החדר, בנו הצעיר של רבי מנחם מענדל, רבי שמואל - שלימים הפך לרבי הרביעי של חב"ד - שאל את אביו: "מה ראית בו שביקשת לקרוא לו?"

השיב לו אביו:

"ראיתי כי על ראשו זורחת קרן אור מיוחדת. קרן אור של חסד דאצילות" [=דרגה רוחנית נעלית מאוד].

(מעובד מתוך ספר השיחות תש"א, לה-לו)