הורה אחד עשוי להיות יותר אסרטיבי מטבעו, ואילו השני יותר נינוח. לאחד עשויה להיות יותר סבלנות מלאחר. לחילופין, יתכן שהם פשוט מחקים את סגנונות ההורות של הוריהם שלהם
אנו כל הזמן עסוקים, נחפזים לבית הספר ובחזרה, למקום העבודה ובחזרה, בודקים את הפייסבוק שלנו מדי 10 דקות (במקרה הטוב!). אם נשאר זמן "מיותר" כלשהו, אנו מבלים אותו ברביצה מול מכשיר הטלוויזיה
הייתה זו האישה מהקהל, פולה שמה (שם בדוי). קבענו להיפגש אבל הפעם הפגישה התקיימה בחוף הים. הייתה זו בחירה של פולה. פולה אוהבת את הים, את המרחבים, את הרוח
התלונות הנפוצות כוללות, למשל: "אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, הם לא מבקרים אותי", או "מאז שהם התחתנו, הם לא מתקשרים אלי ולא מבלים אתי", או "הם לא מזמינים אותי למסיבות שלהם"
אני אדם שלעולם לא מסוגל לישון במטוס או במכונית. אני זקוקה לחושך מוחלט ושהכרית והמזרון שלי יהיו בדיוק כמו שאני אוהבת. כעת אני מוצאת את עצמי נרדמת בכל תנוחה, עם צוואר עקום וכתפיים משוכות מעלה
נעשיתי מבקר קבוע בחדר היולדות שבבית החולים המלכותי לנשים בסידני. אחרי הכל, עשרה מבין ארבעה-עשר ילדיי נולדו שם. אחת המיילדות אפילו הציעה שבית החולים היה צריך להעניק לאשתי חברות ב"מועדון הנוסע המתמיד"
מה קורה לילדים של הורים שהיו אלימים, מבועתים, מדוכאים או חיים בערפל של התמכרות כלשהי? "סגנון התקשורת" שלהם שונה לחלוטין. במקום להתמקד בפתרונות, סביר שהם יוצפו בתחושות כישלון, כעס וחרדה בכל פעם שמתרחש אירוע מלחיץ
אנו חכמים יותר מהם ורוצים ללמד אותם; לפעמים, הם רק נדע להקשיב, נלמד הרבה יותר
ג'יי ליטווין
במקום לראות את ילדינו ככלים ריקים הממתינים שימלאו אותם, ואותנו עצמנו – כמעיינות נובעים של ידע הממתינים בקוצר רוח למלא אותם (את ילדינו) בידיעות ובחוכמה, בואו נעמיד פנים לרגע, שלילדינו יש מידה שווה של ידע ושל ניסיון משל עצמם
ישנם הורים שמרגישים שעליהם להעיר לילדיהם כל הזמן, אחרת הם לא יגדלו מחונכים! אך להיות הורה פירושו לצעוד בשביל הדק שבין אהבה לא מותנית ועיצוב אישיותו של הילד
הרב אלי וולף, שליח הרבי ואבא לילד 'מיוחד', התפלל במערת המכפלה ובקבר רחל, וחזר עם טור מרגש ומחזק מאד. הורים לילד לא רגיל צריכים להיות "גם וגם": גם לבנות את המשפחה ואת הביחד, וגם להקריב הכול בשביל הילד האחד והמיוחד.
כהורים, משימת חיינו היא להחדיר בילדינו את ההכרה בהשגתו המתמדת של הבורא. זה מה שיגונן אליהם יותר מכל מפני סכנות אפשריות
אילנה מזרחי
במבט לאחור על החיים שלי, על כל השמחות וכל האתגרים, אני יכולה לומר בוודאות שהיום המאושר בחיי היה כשילדתי והפכתי לאמא. זה היה גם היום שבו השתנתה לנצח משימת חיי.