לכולם יש ימים כאלה – ימים שבהם המשאלה כי גדולה שלך היא שיכולת להתחיל הכל מההתחלה. לפעמים זה מתחיל ממש על הבוקר. את קמה מן המיטה במצב-רוח רע (אחרי שישנת פחות מדי בלילה הקודם, ובנוסף לכך הקטנטנים התעוררו כמה פעמים והעירו אותך), ובין שיש לך כוח לזה או לא, "ההצגה חייבת להימשך". את חייבת להוציא את הילדים מן הדלת בזמן, נקיים, לבושים, שבעים וכן הלאה. כמובן שהם רבים ורוטנים ומתמהמהים ולא עוזרים בכלל, ולמעשה מקשים עלייך את הכל עוד יותר. מה הפלא שאת פשוט מתחילה לצרוח? קצות העצבים שלך בוערים ממש, והשעה אפילו לא 8:30 בבוקר.

אשמה

אז את מוציאה אותם מהדלת, אבל אז מתחילים הרגשות הרעים. "איזו מין אמא אני? מה לא בסדר אתי? הם רק ילדים! אני יודעת שאני הורסת אותם עם הצעקות שלי. טוב, זו אשמתם שהם לא מקשיבים, אבל בכל זאת – זה לא יכול להיות טוב עבורם. מעולם לא רציתי להיות צרחנית כמו הוריי, ותראו מה קורה לי!"

המבקרת הפנימית הולמת בחוזקה ומשכנעת אותך שאת כישלון הורי מוחלט. בעיצומה של ההלקאה העצמית הזו, מתקשר בעלך כדי לבדוק באורח ידידותי מה קורה. את משיבה ברוגז. מצב הרוח שלך על הפנים ומתחיל להשפיע על הנישואין שלך. ככלות הכל, אם בעלך היה עוזר יותר בבוקר, הרי לא היית שחוקה כל כך, נכון? רואה? זו לא אשמתך, אחרי הכל. זו אשמתו של בעלך!

העברת האשמה עוזרת לך לכמה רגעים, אך לאחר מכן את שבה לחוש איום ונורא. כעת מזכירה לך המבקרת הפנימית שלך שאת גם הורה גרוע וגם בת-זוג גרועה. את לא יכולה להיות נחמדה לאף אחד. את מתחילה להרגיש מדוכאת, מותשת ומיואשת. "דיאטת הצרחות" שלך לא הצליחה יותר מכל דיאטה אחרת שניסית אי פעם. הצלחת כמה ימים ואז שבת לסורך. זה פשוט קשה מדי.

ברוכים הבאים לעולם ההורות

את לא לבד. ההורות מוציאה מכולם את הטוב ביותר – וגם את הרע ביותר. ככל שאנו אוהבים את ילדינו, עדיין נמצא את עצמנו אומרים ועושים דברים שאנו מתחרטים עליהם מאוחר יותר. אחרי הכל, אנו רק אנושיים. לפעמים אנחנו כל כך עייפים שאיננו יכולים אפילו לחשוב בצורה ברורה, שלא לדבר על לפתור בעיה הורית קשה. לפעמים, מצב בריאותנו, מצבנו הכספי או מצב נישואינו מפריעים לכושר השיפוט שלנו. במלים אחרות – לחץ, חוץ מענייני הורות ובנפרד מהם, שוחק ומתיש אותנו, ובסופו של דבר משפיע על הדרך שבה אנו מגדלים את ילדינו. אין אלה תירוצים להתנהגות רעה – אין סיבה מוצדקת להתייחס אל ילדינו בצורה לא יפה. עם זאת, אלה גורמים שתורמים לעניין ועוזרים להסביר מדוע נכנענו ל"יצר הרע" שלנו. לחץ ומתח מחלישים אותנו ומקשים עלינו עוד יותר לעמוד בפני הכוחות האפלים האורבים בתוכנו.

אכן, אחד האתגרים הגדולים ביותר במאמצינו כהורים היא להשתלט על המצב ולהיות אלה שקובעים את הטון. עלינו ללמוד כיצד לשמור על דיבור שקט או אפילו לשמור על שתיקה במצבים של לחץ גדול במשימתנו כהורים. כאשר אנו מתחרים עם השעון, כשיותר מדי ילדים רוצים יותר מדי דברים מאתנו בעת ובעונה אחת, כאשר נדמה ששום דבר לא הולך לנו, עלינו ללמוד כיצד לשמור על קור רוח ולהישאר רגועים ובשליטה. עלינו ללמוד להשתלט על עצמנו, בטרם נוכל לצפות מעצמנו להשתלט על משק הבית שלנו. זה לוקח זמן. אלוקים יודע כי זהו מאבק, והוא נמצא עמנו כדי לעזור לנו בכך. כאשר אתגרי ההורות שלנו יחלפו, יהיו אתגרים אחרים שירגיזו אותנו. אך עד אז אנו מקווים כי נלמד קצת על יצר הרע שלנו, ויש לקוות שנצליח כבר להתחכם לו במרבית המצבים.

ההורות היא אוטוסטרדה לצמיחה רוחנית, שכן היא מציעה כל כך הרבה הזדמנויות להלחם בדחפינו האפלים. ימים רעים כהורה הם חלק מזה. אלה הם הימים המסוגלים לדחוף אותנו להתמודד עם השדים שבתוכנו, להשמידם ולהמריא מעלה. כן, אנו מתחרטים על הימים הגרועים שלנו, אך אנו יכולים גם להכיר בהם כמורים שלנו. הם מראים לנו היכן חולשותינו עדיין אורבות לנו, בפנים. הם נותנים לנו את ההזדמנות לתקן את חולשותינו ולנוע קדימה. אם נשתמש בהם נכון (בתהליך של בדיקה עצמית, תפילה ותיקון) הם יעזרו לנו להיות לא רק להורים טובים יותר, אלא גם לבני-אדם טובים יותר.

לכן – תודה לכל הפעמים שבהן יש לנו כהורים יום רע.