אומרים שדברי חוכמה ניתן למצוא בכל מקום, רק צריך לדעת היכן לחפש. ובכן, עם השורות הבאות שנכתבו מיד אחרי לידת התינוקות, אני עומד להוכיח לכם כי אפילו אב טרי ומותש יכול למצוא דברי חכמה...

לפני זמן מה שמעתי את שדרן הרדיו המפורסם דניס פרגר. הוא דיבר בזכות האושר המבוסס על העובדה כי דברים רבים כל כך צריכים להצליח כדי ששום דבר לא ייכשל. יום שבו שום דבר לא נכשל הוא בעצם יום נהדר. זהו יום שצריך לחגוג בו. "אתם יודעים כמה דברים צריכים להצליח כדי ששום דבר לא ייכשל?" הוא אמר.

במהלך כמה השבועות האחרונים, כשלידת תינוקנו הלכה והתקרבה, יותר ויותר אנשים שאלו, "אתה רוצה בן או בת?" השבתי בקלישאה: "אה, זה לא משנה – העיקר שיהיה בריא!"

ובכן, כשרצנו לבית החולים, הבייביסיטר שאלה את אותה שאלה. השבתי לה בחיפזון "עשר אצבעות בידיים ועשר אצבעות ברגליים...". אך תוך כדי נהיגה עם אשתי הנמצאת בצירי לידה, נפל עליי פחד גדול. פתאום כל שיכולתי לחשוב עליו היה כל הילדים שהכרתי שיש להם נכות זו או אחרת. פחדתי שתינוקנו, חס ושלום, יהיה תינוק בעל צרכים מיוחדים או אתגרים שלא ידעתי אם יהיה לי הכוח להתמודד עמם...

התפללתי בדבקות לאלוקים שיתן לנו תינוק בריא ולידה קלה ללא הסתבכויות כלשהן...

ואכן זה היה מהר. אך כמה השעות הללו נדמו כנצח, בעוד כל הסרטים האיומים הללו רצים בראשי.

אינני מנסה להיות מלך הדרמות, אך נסו לרגע לחשוב על כל הדברים שצריכים להצליח כדי שהתינוק יהיה בסדר! איברי נשימה, הלב, נוירולוגיה... למעשה, כל איבר בנס הזעיר הזה צריך להתפתח באורח מושלם כדי שהתינוק הזה (שהתגלה כי הוא בן...) יהיה שלם ומושלם. פתאום חשתי הערכה עמוקה למה שאמר דניס פרגר.

וכן, השבח לא-ל, הכל באמת הלך כשורה. בננו הקטן, הפלא המקסים הזה, קיבל עשר על סולם אפגר. כשעצביי נרגעו קצת והתחלתי לתכנן איך למלא את אותן הבטחות אילמות שהבטחתי לאלוקים במכוניתי תוך כדי תהליך הלידה, הבנתי פתאום שהדבר יכול להוות כלי שימושי מאוד בעבודת הבורא.

אילו הייתי מסתובב עם תחושה תמידית שהדברים עשויים להיות לא בסדר באותה מידה שהם עשויים להיות בסדר, הייתה חודרת תחושת ענווה בנפשי ובנשמתי ונותרת שם דרך קבע – והייתי מבחין בכל הניסים היומיומיים במקום לקבל אותם כמובנים מאליהם. כל שנייה שבה אני ער, הולך ונושם היא ממש נס מאלוקים ולא משהו שיש לקבלו כמובן מאליו.

ידע זה יעניק לי ענווה בזמנים שבהם הכל הולך כשורה ויחזקני במצבים קשים.

אוקיי, נראה לי שמחשבות אלו מספיקות לאב טרי שמוטלות עליו 1001 משימות. נראה לי שעכשיו אלך לקלח את הילדים, להכין ארוחת ערב, לעזור להם לסיים את שיעורי הבית, להכין סנדוויצ'ים לבית הספר למחר ולנסות להתקלח בעצמי לפני שאסע לבית החולים להביא לאשתי קצת מרק עוף.

תגידו, איך הנשים האלה עושות את זה?!!